אשריכם ישראל
עכשווי - ישראל
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
איך על אחי
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- ללא מבצע מסורת:
- עכשווי - ישראל מעגל השנה:
- יום הזיכרון ויום העצמאות מאפייני הקלטה:
- מסחרי
נגן שירים ברצף
כל המסורות
עכשווי - ישראל
כל המסורות
עכשווי - ישראל
-
1.
עכשווי - ישראל יהודה קדרי
-
2.
עכשווי - ישראל ללא מבצע
נגן שירים ברצף
|
איך על אחי / ר' חיים סבתו אֵיךְ עַל אַחַי נִגְזַר דִּין וְנֶחְתַּם בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט וְחוֹתָם שֶׁל דָּם קָם גּוֹי עֲלֵיהֶם לְהֻמָּם לְאַבְּדָם כְּמוֹ גְּוִיּוֹת נִסְחֲבוּ מִבֵּיתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם כְּמוֹ גְּוִיּוֹת נִסְחֲבוּ מִבֵּיתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם וְהוּסַר פְּאֵרָם וְנִקְרַע אַבְנֵטָם וְגֻלַּח זְקָנָם נִגְזְזוּ פֵּאוֹתָם הוֹד מַחְמָדָיו קָרַע זָר הִפְשִׁיטָם פְּאֵר יוֹנְקוֹתָיו קָצַץ כְּרָתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם וְהוּצְגוּ עֵירוֹמוֹת תּוֹך קָהָל נַעֲרוֹתָם נִנְעֲצוּ סַכִּינִים תּוֹך אֲרוֹן פָּרֹכְתָּם וְדָמָם לֹא בִּצְבֵּץ רַק זָרַם בֵּינוֹתָם וְרָתַח לֹא שָׁקַט בְּדַם בְּנוֹתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם וְרָתַח לֹא שָׁקַט בְּדַם בְּנוֹתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם לֹא בְּדַם חֲסִידִים וּגְדוֹלֵי רַבּוֹתָם לֹא עֵת אֶל סֶלַע נֻפַּץ עוֹלֵל יוֹנֵק תָּם אֵיךְ חֻלְּלָה שְׁבוּעָתָם וּבְרִיתָם נִשְׂטְמָה שַׁוְעָתָם וְנָדַמָּה תְּפִלָּתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם נִדְחֲפוּ נִבְהֲלוּ תּוֹךְ קְרוֹנוֹת בְּהֶמְתָּם עִם יַלְדֵיהֶם נְפוּחִים וְקוֹל בְּכִיָּתָם לֹא קָרַע רְקִיעִים רַק קָרַע לִבּוֹתָם לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם נֶאֶסְפוּ כִּדְגֵי יָם וְהוּבְלוּ כְּשֶׂה תָּם אֵי מָדוֹר בַּשָּׁמַיִם נֶחְתְמָה גְּזֵרָתָם וּמַה סּוֹד עֲקֵדָתָם וְדָתָם אֵי אוֹתוֹתָם וְנִיחוֹחַ עֲבוֹדָתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם |
|
קינה על השואה, חורבן ישראל שבזמן הזה, פרי עטו של הרב חיים סבתו, תלמיד חכם וסופר בן-זמננו. הרב סבתו כתב את הקינה לפני שנים רבות ביום תשעה באב, לאחר ביקור ביד ושם, ולימים שילב אותה בספרו 'בואי הרוח'. פיוטו של הרב סבתו הולחן בידי המוסיקאי יהודה קדרי, והוא הולך וקונה אט אט שביתה במנהגי התפילה: קהילות שונות בארץ כבר משלבות אותו בסדר הקינות של תשעה באב – תופעה המעידה על הרלוונטיות העצומה של קינה יחידה במינה זו, ועל המחסור בקינות על השואה בסדרי התפילה המקובלים בימינו. מלבד תיאור קשה ועז-מבע של מאורעות השואה – ההשפלה, ההרג ההמוני, ביזוי קדשי ישראל, רכבות המוות – הקינה המרגשת, המשלבת בתוכה רמזי מקרא ומדרש לרוב, מבליטה שוב ושוב את שאלתו הנוקבת של המאמין בעידן שלאחר השואה, ומפנה זעקה גדולה ומרה לשמים; "אֵיךְ עַל אַחַי נִגְזַר דִּין וְנֶחְתַּם / בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט וְחוֹתָם שֶׁל דָּם?". אפילו בכי הילדים, קובל הפייטן, לא קרע שערי שמים, אלא רק לב אבות ואמהות: "וְקוֹל בְּכִיָּתָם / לֹא קָרַע רְקִיעִים רַק קָרַע לִבּוֹתָם / לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם"; ואחרי ככלות הכל, סופן של השאלות להיוותר ללא מענה: "אֵי מָדוֹר בַּשָּׁמַיִם נֶחְתְמָה גְּזֵרָתָם? / וּמַה סּוֹד עֲקֵדָתָם וְדָתָם? " |
| • אֵיךְ עַל אַחַי נִגְזַר דִּין וְנֶחְתַּם בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט וְחוֹתָם שֶׁל דָּם – כיצד זה נגזרה גזירה כה איומה על יהודי אירופה? המשורר מדמה את הגזירה כחתומה הן בחותם של טיט, והן בחותם של דם – המוזכרים במדרש כסמלים לגזירה שקשה להתירה, על פי המובא במדרש אסתר רבה (ד, יג): "באותה שעה [=שנגזרה גזרת המן הרשע על ישראל] רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם, ואצל משה בן עמרם, ואמר להם: עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה?... אמרו לו אברהם יצחק ויעקב: אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתמה גזירתם – מה אנו יכולים לעשות? ...אמר לו משה: כלום יש אדם כשר באותו הדור? אמר לו: יש, ושמו מרדכי. אמר לו: לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה, ואני מכאן, ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה. אמר לו: רועה נאמן! כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל! אמר לו משה: אם בטיט היא חתומה, תפלתנו נשמעת, ואם בדם נחתמה – מה שהיה הוא [=ואין אפשרות לבטלה]. אמר לו: בטיט היא חתומה...". • קָם גּוֹי עֲלֵיהֶם לְהֻמָּם לְאַבְּדָם – על ישראל שבדורנו קם עם זר להרגם ולהשמידם, כשם שנאמר ביחס להמן במגילת אסתר (ט, כד): כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. • כְּמוֹ גְּוִיּוֹת נִסְחֲבוּ מִבֵּיתָם – המשורר מבכה את הבזיון הגדול שבו נהג הצורר הנאצי עם ישראל. • הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם – האם האדמה תוכל לכפר ולכסות על הדם שנשפך בה כמים? לשון הטור על פי דברים (לב, מג): הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. בניגוד לפסוק המנוסח כקביעת עובדה, מתמיד הדובר בשיר בהבעת שאלות רטוריות שאין להן תשובה של ממש, ובכך מבטא את עוצמת השבר. • וְהוּסַר פְּאֵרָם וְנִקְרַע אַבְנֵטָם – הצורר הנאצי הסיר את בגדי היהודים מעליהם; 'פאר' פירושו גם 'תפילין', על פי התלמוד הבבלי, מסכת ברכות (יא ע"א). הטור מנוסח בהיפוך לפסוק מנבואת הנחמה של ישעיהו (סא, ג): לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל... • וְגֻלַּח זְקָנָם נִגְזְזוּ פֵּאוֹתָם הוֹד מַחְמָדָיו קָרַע זָר הִפְשִׁיטָם – תיאור הדרך בה נקטו הגרמנים כלפי היהודים. • פְּאֵר יוֹנְקוֹתָיו קָצַץ כְּרָתָם – את החשובים שבישראל חיסלו הנאצים. 'פְּאֵר יוֹנְקוֹתָיו' – מקור היניקה של עם ישראל, הנהגתו הרוחנית – על פי יחזקאל (יז, ד): אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף וַיְבִיאֵהוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ. • וְהוּצְגוּ עֵירוֹמוֹת תּוֹך קָהָל נַעֲרוֹתָם – הצורר לא הסתפק בהפשטת הגברים, אלא השפיל גם את נשי ישראל לעיני כל. • נִנְעֲצוּ סַכִּינִים תּוֹך אֲרוֹן פָּרֹכְתָּם – סכינים וכלים חדים ננעצו בארונות הקודש; ביטוי זה מתפקד גם כפשוטו, וגם כסמל לרצח רוחני, פגיעה מטאפורית בקדשי ישראל. • וְדָמָם לֹא בִּצְבֵּץ רַק זָרַם בֵּינוֹתָם – דם ישראל נשפך וזרם כמים בין ההרוגים. • וְרָתַח לֹא שָׁקַט בְּדַם בְּנוֹתָם – הדם רתח ולא יבש – סמל להיעדר כפרה – ומות נערות ישראל לא שינה זאת. מיוסד על מדרש חז"ל המתאר כיצד דמו של זכריה הנביא שנרצח בידי ישראל שתת ותסס ולא נח, וכשבא נבוזראדן אל העזרה הרג עוד ועוד מבני ישראל כדי לנסות להשקיטו, ולא הצליח בכך עד שהתגייר, כמובא למשל בבבלי גיטין (נז ע"ב): "אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים, בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה, לקיים מה שנאמר: 'וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ' (הושע ד, ב). אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק [=מצא נבוזראדן את דמו של זכריה שהיה רותח ועולה], אמר: מאי האי [=מה זה]? אמרו ליה: דם זבחים דאשתפוך [=אמרו לו ישראל: דם זבחים שנשפך]. אייתי דמי ולא אידמו [=הביא נבוזראדן דם בהמות אחרות, ולא היה דומה לדם שראה בעזרה], אמר להו: אי אמריתו לי - מוטב, ואי לאו - מסריקנא לבשרייכו במסרקי דפרזלי [=אמר להם: אם תגלו לי באמת מהו דם זה – מוטב; אם לא – אסרוק את בשרכם במסרק של ברזל]. אמרי ליה: מאי נימא לך, נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא, קמינן עילויה וקטלינן ליה, והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה [=אמרו לו: מה נאמר לך, נביא היה בתוכנו, והיה מוכיח אותנו על חטאנו לשמים; קמנו עליו והרגנוהו, והנה כמה שנים שדמו שותת כאן ולא נח]. אמר להו: אנא מפייסנא ליה [=אמר נבוזראדן: אני אפייס את דמו ואכפר עליו]. אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה, קטל עילויה ולא נח [=הביא נבוזראדן את אנשי הסנהדרין הגדולה והקטנה, והרגם שם, ודמו של זכריה עדיין תסס], בחורים ובתולות קטל עילויה [=הרג שם] ולא נח [=ועדיין לא נח דמו של זכריה], אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה ולא נח [=הביא תינוקות של בית רבן, הרגם שם, ועדיין לא נח הדם], אמר ליה [=נבוזראדן לדמו של זכריה]: זכריה, זכריה, טובים שבהן איבדתים, ניחא לך דאבדינהו לכולהו [=כבר איבדתי והרגתי את הטובים שבבני ישראל; האם אתה רוצה באמת שאהרוג את כולם כדי לפייסך]? כדאמר ליה הכי נח [=כאשר אמר לו כך, נח הדם]. בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה [=באותה שעה הרהר תשובה בדעתו], אמר: ומה אם על נפש אחת - כך, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא - על אחת כמה וכמה! [=ומה אם על נפשו של זכריה ראיתי שאין כפרה, על כל הנפשות שהרגתי בעצמי תיתכן כפרה? ערק אזל שדר שטר פרטתא בביתיה ואגייר [=ברח נבוזראדן, הלך ושלח שטר צוואה לביתו כדי שידעו מה לעשות בנכסיו, והתגייר]". המשורר משווה את דמו של זכריה לדם ישראל שנשפך בשואה, ולא שקט ולא נח חרף ההרג שלא פסק. • לֹא בְּדַם חֲסִידִים וּגְדוֹלֵי רַבּוֹתָם – הדם לא פסק מלתסוס גם כאשר נרצחו חסידים ורבנים גדולים, כלומר – דבר לא כיפר עליו. • לֹא עֵת אֶל סֶלַע נֻפַּץ עוֹלֵל יוֹנֵק תָּם – הוא לא פסק מלתסוס גם כאשר נהרגו תינוקות ישראל בניפוץ על הסלע; הלשון על פי תהלים (קלז, ח-ט): בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע . • אֵיךְ חֻלְּלָה שְׁבוּעָתָם וּבְרִיתָם – השבועה והברית שנתחייבו בה ישראל לקב"ה נתחללה ולא עמדה להם עוד. • נִשְׂטְמָה שַׁוְעָתָם וְנָדַמָּה תְּפִלָּתָם – צעקתם הפכה שנואה בעיני המקום, ותפילתם נשתתקה. מיוסד על איוב (ל, כ-כא): אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי. • נִדְחֲפוּ נִבְהֲלוּ תּוֹךְ קְרוֹנוֹת בְּהֶמְתָּם – יהודי אירופה הובהלו בקרונות משא של בהמות. • עִם יַלְדֵיהֶם נְפוּחִים וְקוֹל בְּכִיָּתָם – יחד עם ילדיהם הנפוחים מרעב, וזועקים בבכי. • לֹא קָרַע רְקִיעִים רַק קָרַע לִבּוֹתָם – בכי התינוקות לא קרע רקיעי שמים ועורר את רחמי הקב"ה, אלא רק את לבבות ישראל שבארץ. • לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם – איש לא חמל על ישראל בצר להם. וראו תיאור החורבן בספר דברי הימים ב (לו, יז): וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ. • נֶאֶסְפוּ כִּדְגֵי יָם וְהוּבְלוּ כְּשֶׂה תָּם – היהודים נאספו כחיות והובלו למחנות הריכוז וההשמדה, בבזיון נורא. לשון הטור מיוסדת על דברי הושע (ד, א-ג): שִׁמְעוּ דְבַר ה' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַה' עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ. • אֵי מָדוֹר בַּשָּׁמַיִם נֶחְתְמָה גְּזֵרָתָם – האם יש מדור בשמי מרום, שבו יכולה להיגזר גזירה כה נוראה? • וּמַה סּוֹד עֲקֵדָתָם וְדָתָם – האם יתכן צידוק לעקידת ישראל בזמן הזה? • אֵי אוֹתוֹתָם וְנִיחוֹחַ עֲבוֹדָתָם – כיצד לא הועילו אותות הברית בין ישראל ואביהם שבשמים, כיצד לא עלה ניחוח תפילתם אליו? |
| כותר |
איך על אחי / ישראל – לחן: יהודה קדרי / יהודה קדרי |
|---|---|
| מסורת |
עכשווי - ישראל |
| לחן ממסורת |
איך על אחי / ישראל – לחן: יהודה קדרי |
| מאפייני הקלטה |
מסחרי |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
יום הזיכרון ויום העצמאות |
| מלחין |
יהודה קדרי |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
9 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• אֵיךְ עַל אַחַי נִגְזַר דִּין וְנֶחְתַּם בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט וְחוֹתָם שֶׁל דָּם – כיצד זה נגזרה גזירה כה איומה על יהודי אירופה? המשורר מדמה את הגזירה כחתומה הן בחותם של טיט, והן בחותם של דם – המוזכרים במדרש כסמלים לגזירה שקשה להתירה, על פי המובא במדרש אסתר רבה (ד, יג): "באותה שעה [=שנגזרה גזרת המן הרשע על ישראל] רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם, ואצל משה בן עמרם, ואמר להם: עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה?... אמרו לו אברהם יצחק ויעקב: אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתמה גזירתם – מה אנו יכולים לעשות? ...אמר לו משה: כלום יש אדם כשר באותו הדור? אמר לו: יש, ושמו מרדכי. אמר לו: לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה, ואני מכאן, ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה. אמר לו: רועה נאמן! כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל! אמר לו משה: אם בטיט היא חתומה, תפלתנו נשמעת, ואם בדם נחתמה – מה שהיה הוא [=ואין אפשרות לבטלה]. אמר לו: בטיט היא חתומה...". • קָם גּוֹי עֲלֵיהֶם לְהֻמָּם לְאַבְּדָם – על ישראל שבדורנו קם עם זר להרגם ולהשמידם, כשם שנאמר ביחס להמן במגילת אסתר (ט, כד): כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. • כְּמוֹ גְּוִיּוֹת נִסְחֲבוּ מִבֵּיתָם – המשורר מבכה את הבזיון הגדול שבו נהג הצורר הנאצי עם ישראל. • הֲעַל דָּמָם תְּכַפֵּר אַדְמָתָם – האם האדמה תוכל לכפר ולכסות על הדם שנשפך בה כמים? לשון הטור על פי דברים (לב, מג): הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. בניגוד לפסוק המנוסח כקביעת עובדה, מתמיד הדובר בשיר בהבעת שאלות רטוריות שאין להן תשובה של ממש, ובכך מבטא את עוצמת השבר. • וְהוּסַר פְּאֵרָם וְנִקְרַע אַבְנֵטָם – הצורר הנאצי הסיר את בגדי היהודים מעליהם; 'פאר' פירושו גם 'תפילין', על פי התלמוד הבבלי, מסכת ברכות (יא ע"א). הטור מנוסח בהיפוך לפסוק מנבואת הנחמה של ישעיהו (סא, ג): לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל... • וְגֻלַּח זְקָנָם נִגְזְזוּ פֵּאוֹתָם הוֹד מַחְמָדָיו קָרַע זָר הִפְשִׁיטָם – תיאור הדרך בה נקטו הגרמנים כלפי היהודים. • פְּאֵר יוֹנְקוֹתָיו קָצַץ כְּרָתָם – את החשובים שבישראל חיסלו הנאצים. 'פְּאֵר יוֹנְקוֹתָיו' – מקור היניקה של עם ישראל, הנהגתו הרוחנית – על פי יחזקאל (יז, ד): אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף וַיְבִיאֵהוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ. • וְהוּצְגוּ עֵירוֹמוֹת תּוֹך קָהָל נַעֲרוֹתָם – הצורר לא הסתפק בהפשטת הגברים, אלא השפיל גם את נשי ישראל לעיני כל. • נִנְעֲצוּ סַכִּינִים תּוֹך אֲרוֹן פָּרֹכְתָּם – סכינים וכלים חדים ננעצו בארונות הקודש; ביטוי זה מתפקד גם כפשוטו, וגם כסמל לרצח רוחני, פגיעה מטאפורית בקדשי ישראל. • וְדָמָם לֹא בִּצְבֵּץ רַק זָרַם בֵּינוֹתָם – דם ישראל נשפך וזרם כמים בין ההרוגים. • וְרָתַח לֹא שָׁקַט בְּדַם בְּנוֹתָם – הדם רתח ולא יבש – סמל להיעדר כפרה – ומות נערות ישראל לא שינה זאת. מיוסד על מדרש חז"ל המתאר כיצד דמו של זכריה הנביא שנרצח בידי ישראל שתת ותסס ולא נח, וכשבא נבוזראדן אל העזרה הרג עוד ועוד מבני ישראל כדי לנסות להשקיטו, ולא הצליח בכך עד שהתגייר, כמובא למשל בבבלי גיטין (נז ע"ב): "אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים, בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה, לקיים מה שנאמר: 'וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ' (הושע ד, ב). אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק [=מצא נבוזראדן את דמו של זכריה שהיה רותח ועולה], אמר: מאי האי [=מה זה]? אמרו ליה: דם זבחים דאשתפוך [=אמרו לו ישראל: דם זבחים שנשפך]. אייתי דמי ולא אידמו [=הביא נבוזראדן דם בהמות אחרות, ולא היה דומה לדם שראה בעזרה], אמר להו: אי אמריתו לי - מוטב, ואי לאו - מסריקנא לבשרייכו במסרקי דפרזלי [=אמר להם: אם תגלו לי באמת מהו דם זה – מוטב; אם לא – אסרוק את בשרכם במסרק של ברזל]. אמרי ליה: מאי נימא לך, נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא, קמינן עילויה וקטלינן ליה, והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה [=אמרו לו: מה נאמר לך, נביא היה בתוכנו, והיה מוכיח אותנו על חטאנו לשמים; קמנו עליו והרגנוהו, והנה כמה שנים שדמו שותת כאן ולא נח]. אמר להו: אנא מפייסנא ליה [=אמר נבוזראדן: אני אפייס את דמו ואכפר עליו]. אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה, קטל עילויה ולא נח [=הביא נבוזראדן את אנשי הסנהדרין הגדולה והקטנה, והרגם שם, ודמו של זכריה עדיין תסס], בחורים ובתולות קטל עילויה [=הרג שם] ולא נח [=ועדיין לא נח דמו של זכריה], אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה ולא נח [=הביא תינוקות של בית רבן, הרגם שם, ועדיין לא נח הדם], אמר ליה [=נבוזראדן לדמו של זכריה]: זכריה, זכריה, טובים שבהן איבדתים, ניחא לך דאבדינהו לכולהו [=כבר איבדתי והרגתי את הטובים שבבני ישראל; האם אתה רוצה באמת שאהרוג את כולם כדי לפייסך]? כדאמר ליה הכי נח [=כאשר אמר לו כך, נח הדם]. בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה [=באותה שעה הרהר תשובה בדעתו], אמר: ומה אם על נפש אחת - כך, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא - על אחת כמה וכמה! [=ומה אם על נפשו של זכריה ראיתי שאין כפרה, על כל הנפשות שהרגתי בעצמי תיתכן כפרה? ערק אזל שדר שטר פרטתא בביתיה ואגייר [=ברח נבוזראדן, הלך ושלח שטר צוואה לביתו כדי שידעו מה לעשות בנכסיו, והתגייר]". המשורר משווה את דמו של זכריה לדם ישראל שנשפך בשואה, ולא שקט ולא נח חרף ההרג שלא פסק. • לֹא בְּדַם חֲסִידִים וּגְדוֹלֵי רַבּוֹתָם – הדם לא פסק מלתסוס גם כאשר נרצחו חסידים ורבנים גדולים, כלומר – דבר לא כיפר עליו. • לֹא עֵת אֶל סֶלַע נֻפַּץ עוֹלֵל יוֹנֵק תָּם – הוא לא פסק מלתסוס גם כאשר נהרגו תינוקות ישראל בניפוץ על הסלע; הלשון על פי תהלים (קלז, ח-ט): בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע . • אֵיךְ חֻלְּלָה שְׁבוּעָתָם וּבְרִיתָם – השבועה והברית שנתחייבו בה ישראל לקב"ה נתחללה ולא עמדה להם עוד. • נִשְׂטְמָה שַׁוְעָתָם וְנָדַמָּה תְּפִלָּתָם – צעקתם הפכה שנואה בעיני המקום, ותפילתם נשתתקה. מיוסד על איוב (ל, כ-כא): אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי. • נִדְחֲפוּ נִבְהֲלוּ תּוֹךְ קְרוֹנוֹת בְּהֶמְתָּם – יהודי אירופה הובהלו בקרונות משא של בהמות. • עִם יַלְדֵיהֶם נְפוּחִים וְקוֹל בְּכִיָּתָם – יחד עם ילדיהם הנפוחים מרעב, וזועקים בבכי. • לֹא קָרַע רְקִיעִים רַק קָרַע לִבּוֹתָם – בכי התינוקות לא קרע רקיעי שמים ועורר את רחמי הקב"ה, אלא רק את לבבות ישראל שבארץ. • לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם אִישׁ בְּצֵאתָם – איש לא חמל על ישראל בצר להם. וראו תיאור החורבן בספר דברי הימים ב (לו, יז): וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ. • נֶאֶסְפוּ כִּדְגֵי יָם וְהוּבְלוּ כְּשֶׂה תָּם – היהודים נאספו כחיות והובלו למחנות הריכוז וההשמדה, בבזיון נורא. לשון הטור מיוסדת על דברי הושע (ד, א-ג): שִׁמְעוּ דְבַר ה' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַה' עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ. • אֵי מָדוֹר בַּשָּׁמַיִם נֶחְתְמָה גְּזֵרָתָם – האם יש מדור בשמי מרום, שבו יכולה להיגזר גזירה כה נוראה? • וּמַה סּוֹד עֲקֵדָתָם וְדָתָם – האם יתכן צידוק לעקידת ישראל בזמן הזה? • אֵי אוֹתוֹתָם וְנִיחוֹחַ עֲבוֹדָתָם – כיצד לא הועילו אותות הברית בין ישראל ואביהם שבשמים, כיצד לא עלה ניחוח תפילתם אליו?
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת עכשווי - ישראל
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
