כל נדרי / אפגניסטן / יעקב בצלאל
מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
אשמחה כי אפתחה פי
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- קבוצת פייטנים מסורת:
- מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן מעגל השנה:
- סוכות מאפייני הקלטה:
- הקלטת שדה
נגן שירים ברצף
כל המסורות
כורדיסטן - סלמניה
מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן
ספרדים מסורות המזרח - בבל
כל המסורות
כורדיסטן - סלמניה
מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן
ספרדים מסורות המזרח - בבל
-
1.
כורדיסטן - סלמניה עזרא מרדכי
-
2.
מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן קבוצת פייטנים
-
3.
ספרדים מסורות המזרח - בבל דוד חבה
-
4.
ספרדים מסורות המזרח - בבל שלמה מועלם
נגן שירים ברצף
|
אשמחה כי אפתחה / ר' אברהם אבן-עזרא אֶשְׂמְחָה כִּי אֶפְתְּחָה פִי לְהוֹדוֹת אֶעֱנֶה טוּב מַעֲנֶה שִׁיר יְדִידוֹת בָּא זְמַן צִיר נֶאֱמָן לֶאֱמוּנִים עַל שְׁמוֹ דָּמוּ כְּמוֹ הָאֲבָנִים בַּצְּבִי אוֹ בַּשְּׁבִי לוֹ נְתוּנִים נִגְאֲלוּ אִם קִבְּלוּ הַתְּעוּדוֹת נִכְבְּשׁוּ אִם נָטְשׁוּ דָּת וְחִידוֹת רַנְנִי קוֹלֵךְ תְּנִי בַּת סְגֻלָּה שָׁב גְּבִיר אֶל הַדְּבִיר בֵּית תְּפִלָּה יִדְּמוּ גוֹי נִלְחֲמוּ בַּתְּחִלָּה יִגְוְעוּ עֵת יִשְׁמְעוּ קוֹל צְעָדוֹת יִרְגְּזוּ בַּל יֶחֱזוּ אֵשׁ פְּלָדוֹת מַה לְּךָ נִרְדָּם לְכָה אֶל מְקַוֶּה בּוֹאֲךָ עֵת יַרְאֲךָ הוֹד בְּנָוֶה בִּלְתְּךָ וַאְמָתְךָ לֹא יְאַוֶּה לַחֲזוֹת הַמַּחֲזוֹת הָעֲתִידוֹת כִּי כְבָר נִשְׁמָע דְּבַר אִישׁ חֲמֻדוֹת |
|
פיוט מאת ר' אברהם אבן-עזרא (המאות ה- 10-11, מאחרוני המשוררים הגדולים של תור הזהב בספרד). הפיוט מושר בימינו במנהג כמה קהילות בשמחת תורה, אך אין להסיק מכאן בהכרח שזה היה ייעודו מלכתחילה. הוא נכתב כפיוט מסוג 'מֻחַרַּךְ', כלומר, פיוט הנאמר לפני תפילת 'נשמת כל חי' (הקטע החותם את 'פסוקי דזמרא' בשחרית של שבת וימים טובים), ולאחר ה'רשות לנשמת'. אם נחפש בפיוט את הסיבות לשירתו דווקא בשמחת תורה, הרי הן מצויות במחרוזת הראשונה, המדברת במשה נותן התורה, ובקבלת התורה כתנאי לגאולה. אך חרף האפשרות השלילית המובעת בסיומה של מחרוזת זו – שאם לא יקבלו בני ישראל את התורה, עתידים הם להיעשות לעבדים מצטיין הפיוט בנימה אופטימית מובהקת וחד-משמעית מראשיתו ועד סופו, נימה שדומה כי אינה שכיחה מאוד בשירת הקודש שלנו, ודאי לא במידה מקיפה כל כך. בניגוד לנורמה המקובלת בפיוטים רבים, שתחילתם בכאב הגלות ורק סופם בגאולה, הרי שכאן חווה המשורר את הגאולה כאילו היא עומדת אחר כתלו ממש, ורק מחכה עוד מעט קט כדי לפרוץ ולשנות את המציאות; בטחונו של הדובר בגאולה הקרובה לבוא גדול כל כך, עד שהוא מאשים את כל מי שאינו רואה אותה כאילו ישן הוא: " מַה לְּךָ נִרְדָּם? לְכָה אֶל מְקַוֶּה / בּוֹאֲךָ, עֵת יַרְאֲךָ הוֹד בְּנָוֶה". |
| • אֶשְׂמְחָה כִּי אֶפְתְּחָה פִי לְהוֹדוֹת – אני שמח לשיר ולהודות. המשורר פותח את שירו בנימה אופטימית המאפיינת את השיר כולו. • אֶעֱנֶה טוּב מַעֲנֶה שִׁיר יְדִידוֹת – אשיר דברים טובים ונעימים, שירת-אהבה, על פי פירושו של המחבר למילה היחידאית 'יְדִידוֹת' המופיעה רק בתהלים (פד, ב): מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת. • בָּא זְמַן צִיר נֶאֱמָן לֶאֱמוּנִים – הגיע זמנו של משה, נותן התורה, המכונה בפיוטים רבים 'צִיר נֶאֱמָן'. הצירוף כשלעצמו מקורו במשלי (כה, יג): כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב, אך הוא מיוסד על פסוק המתייחס ישירות למשה בספר במדבר (יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. אזכורו של משה מהווה רמז ראשון במחרוזת זו להדגשת נתינת התורה לבני ישראל. 'אֱמוּנִים' – כינוי לישראל, על פי תהלים (לא, כד): אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר ה'... • עַל שְׁמוֹ דָּמוּ כְּמוֹ הָאֲבָנִים – על קידוש שם השם ועל נאמנותם לו, הפכו ישראל לדוממים כאבנים. לשון הטור מיוסדת על שמות (טו, טז): תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן... • בַּצְּבִי אוֹ בַּשְּׁבִי לוֹ נְתוּנִים – בין אם ישראל זוכים להיות בארצם המכונה ארץ הצבי, ובין אם הם שוהים בשבי ובגלות, לעולם הם מסורים לקב"ה בנאמנותם. כינוי ישראל כארץ הצבי על פי דניאל (יא, טז): וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי... • נִגְאֲלוּ אִם קִבְּלוּ הַתְּעוּדוֹת – אם קבלו עליהם את התורה, הרי הם נגאלים. תעודות הוא כינוי לתורה, על פי ישעיהו (ח, כ): לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר. • נִכְבְּשׁוּ אִם נָטְשׁוּ דָּת וְחִידוֹת – לעומת זאת, אם נוטשים ישראל את דרך התורה, שולטים בהם האומות. • רַנְנִי קוֹלֵךְ תְּנִי בַּת סְגֻלָּה – הפייטן פונה לישראל, המכונה 'בַּת סְגֻלָּה' (ראו שמות יט, ה) ומבקש ממנה להרים קולה בשיר לה'. • שָׁב גְּבִיר אֶל הַדְּבִיר בֵּית תְּפִלָּה – ניתן לפרש את הטור בשני אופנים: א. הקב"ה עומד להשיב את שכינתו למקום המקדש. ב. ישראל עומדים לשוב למקום המקדש. הפירוש השני נראה עדיף, שכן הכינוי 'גְּבִיר' רומז למאבק בין יעקב ועשו וצאצאיהם, על פי ברכת יצחק לבנו בבראשית (כז, כט): יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ. דביר הוא כינוי לבית המקדש על פי פסוקים רבים (ראו למשל מלכים א ו, יט). • יִדְּמוּ גוֹי נִלְחֲמוּ בַּתְּחִלָּה – העמים שנאבקו קודם לכן בישראל, יהיו דוממים כעת כאבן. • יִגְוְעוּ עֵת יִשְׁמְעוּ קוֹל צְעָדוֹת – כשישמעו את קול פעמי הגאולה, ייכחדו. הטור מבוסס על שמואל ב (ה, כד): וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ כִּי אָז יָצָא ה' לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים. • יִרְגְּזוּ בַּל יֶחֱזוּ אֵשׁ פְּלָדוֹת – העמים יחרדו, אבל ('בַּל' – אבל, אכן – כבשפה הערבית. כך על פי פרופ' ישראל לוין, מהדיר שירי ראב"ע) יחזו את אש המשפט האלוהי שיענישם. לשון הטור מיוסדת על נבואת נחום (ב, ד): מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ. ראב"ע, מחבר השיר, כתב בפירושו למקרא שם כי אפשר ש'פְּלָדוֹת' משמעו כמו 'לפידות' (לפידי אש). • מַה לְּךָ נִרְדָּם לְכָה אֶל מְקַוֶּה בּוֹאֲךָ עֵת יַרְאֲךָ הוֹד בְּנָוֶה – מה לך, האיש המתנער מן הגאולה, שאינך רואה את הקץ; פנה אל אלוהיך המצפה לגואלך, והאמן בו, כשישיבך למקדש ויפארו. לשון הטור על פי יונה (א, ו): וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד. • בִּלְתְּךָ וַאְמָתְךָ לֹא יְאַוֶּה – הקדוש ברוך הוא אינו חפץ באומה אחרת חוץ מישראל, ואף לא באמה, כלומר בהגר, שפחת שרה ואם ישמעאל, המסמלת את האסלאם. • לַחֲזוֹת הַמַּחֲזוֹת הָעֲתִידוֹת – הטור החותם את השיר חוזר לקריאה בתחילת המחרוזת, "לְכָה אֶל מְקַוֶּה בּוֹאֲךָ", כאומר: פנה אל הקב"ה וראה את נבואות הנחמה של הנביאים מתגשמות • כִּי כְבָר נִשְׁמָע דְּבַר אִישׁ חֲמֻדוֹת – שהרי כבר נשמע בעולם דברו של דניאל, שזכה לגילוי סוד הגאולה. איש חמודות הוא כינוי לדניאל, על פי דניאל (ט, כג): בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה. |
| כותר |
אשמחה כי אפתחה פי / אפגניסטן / קבוצת פייטנים |
|---|---|
| מסורת |
מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן |
| לחן ממסורת |
אשמחה כי אפתחה / אפגניסטן |
| מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
סוכות |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
5 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• אֶשְׂמְחָה כִּי אֶפְתְּחָה פִי לְהוֹדוֹת – אני שמח לשיר ולהודות. המשורר פותח את שירו בנימה אופטימית המאפיינת את השיר כולו. • אֶעֱנֶה טוּב מַעֲנֶה שִׁיר יְדִידוֹת – אשיר דברים טובים ונעימים, שירת-אהבה, על פי פירושו של המחבר למילה היחידאית 'יְדִידוֹת' המופיעה רק בתהלים (פד, ב): מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת. • בָּא זְמַן צִיר נֶאֱמָן לֶאֱמוּנִים – הגיע זמנו של משה, נותן התורה, המכונה בפיוטים רבים 'צִיר נֶאֱמָן'. הצירוף כשלעצמו מקורו במשלי (כה, יג): כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב, אך הוא מיוסד על פסוק המתייחס ישירות למשה בספר במדבר (יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. אזכורו של משה מהווה רמז ראשון במחרוזת זו להדגשת נתינת התורה לבני ישראל. 'אֱמוּנִים' – כינוי לישראל, על פי תהלים (לא, כד): אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר ה'... • עַל שְׁמוֹ דָּמוּ כְּמוֹ הָאֲבָנִים – על קידוש שם השם ועל נאמנותם לו, הפכו ישראל לדוממים כאבנים. לשון הטור מיוסדת על שמות (טו, טז): תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן... • בַּצְּבִי אוֹ בַּשְּׁבִי לוֹ נְתוּנִים – בין אם ישראל זוכים להיות בארצם המכונה ארץ הצבי, ובין אם הם שוהים בשבי ובגלות, לעולם הם מסורים לקב"ה בנאמנותם. כינוי ישראל כארץ הצבי על פי דניאל (יא, טז): וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי... • נִגְאֲלוּ אִם קִבְּלוּ הַתְּעוּדוֹת – אם קבלו עליהם את התורה, הרי הם נגאלים. תעודות הוא כינוי לתורה, על פי ישעיהו (ח, כ): לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר. • נִכְבְּשׁוּ אִם נָטְשׁוּ דָּת וְחִידוֹת – לעומת זאת, אם נוטשים ישראל את דרך התורה, שולטים בהם האומות. • רַנְנִי קוֹלֵךְ תְּנִי בַּת סְגֻלָּה – הפייטן פונה לישראל, המכונה 'בַּת סְגֻלָּה' (ראו שמות יט, ה) ומבקש ממנה להרים קולה בשיר לה'. • שָׁב גְּבִיר אֶל הַדְּבִיר בֵּית תְּפִלָּה – ניתן לפרש את הטור בשני אופנים: א. הקב"ה עומד להשיב את שכינתו למקום המקדש. ב. ישראל עומדים לשוב למקום המקדש. הפירוש השני נראה עדיף, שכן הכינוי 'גְּבִיר' רומז למאבק בין יעקב ועשו וצאצאיהם, על פי ברכת יצחק לבנו בבראשית (כז, כט): יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ. דביר הוא כינוי לבית המקדש על פי פסוקים רבים (ראו למשל מלכים א ו, יט). • יִדְּמוּ גוֹי נִלְחֲמוּ בַּתְּחִלָּה – העמים שנאבקו קודם לכן בישראל, יהיו דוממים כעת כאבן. • יִגְוְעוּ עֵת יִשְׁמְעוּ קוֹל צְעָדוֹת – כשישמעו את קול פעמי הגאולה, ייכחדו. הטור מבוסס על שמואל ב (ה, כד): וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ כִּי אָז יָצָא ה' לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים. • יִרְגְּזוּ בַּל יֶחֱזוּ אֵשׁ פְּלָדוֹת – העמים יחרדו, אבל ('בַּל' – אבל, אכן – כבשפה הערבית. כך על פי פרופ' ישראל לוין, מהדיר שירי ראב"ע) יחזו את אש המשפט האלוהי שיענישם. לשון הטור מיוסדת על נבואת נחום (ב, ד): מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ. ראב"ע, מחבר השיר, כתב בפירושו למקרא שם כי אפשר ש'פְּלָדוֹת' משמעו כמו 'לפידות' (לפידי אש). • מַה לְּךָ נִרְדָּם לְכָה אֶל מְקַוֶּה בּוֹאֲךָ עֵת יַרְאֲךָ הוֹד בְּנָוֶה – מה לך, האיש המתנער מן הגאולה, שאינך רואה את הקץ; פנה אל אלוהיך המצפה לגואלך, והאמן בו, כשישיבך למקדש ויפארו. לשון הטור על פי יונה (א, ו): וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד. • בִּלְתְּךָ וַאְמָתְךָ לֹא יְאַוֶּה – הקדוש ברוך הוא אינו חפץ באומה אחרת חוץ מישראל, ואף לא באמה, כלומר בהגר, שפחת שרה ואם ישמעאל, המסמלת את האסלאם. • לַחֲזוֹת הַמַּחֲזוֹת הָעֲתִידוֹת – הטור החותם את השיר חוזר לקריאה בתחילת המחרוזת, "לְכָה אֶל מְקַוֶּה בּוֹאֲךָ", כאומר: פנה אל הקב"ה וראה את נבואות הנחמה של הנביאים מתגשמות • כִּי כְבָר נִשְׁמָע דְּבַר אִישׁ חֲמֻדוֹת – שהרי כבר נשמע בעולם דברו של דניאל, שזכה לגילוי סוד הגאולה. איש חמודות הוא כינוי לדניאל, על פי דניאל (ט, כג): בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
