יגדל אלוהים חי

תפילה

	יגדל אלהים חי / ר' דניאל בן יהודה הדיין יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ

	אחד הפיוטים הנפוצים ביותר בקרב קהילות ישראל, שחלקן נוהגות לזמרו עם סיום תפילת ליל השבת. בחלק מן הקהילות נוהגים לשיר את הפיוט מדי יום. הבית האחרון של הפיוט – אלה שלוש עשרה לעיקרים – הוא תוספת מאוחרת. מחברו של הפיוט הוא ר' דניאל בן יהודה דיין, שחי באיטליה במאה ה-13. הפיוט מבוסס על י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם ומונה אותם בצורה פיוטית. השיר הפך להיות מודל לפיוטים מסוגו (על עיקרי האמונה) שנכתבו בעקבותיו. האר"י ז"ל התנגד לאמירת שיר זה, בין היתר כיוון שלא הסכים לקביעת עיקרי אמונה כלל. משום כך הקהילות הנוהגות בסדרי התפילה שלהן ע"פ מנהג האר"י לא שרות את הפיוט. לפיוט לחנים רבים, חלקם לחנים פופולריים "שהורכבו" על המלים. בחלק מן הקהילות יש לחן לימות החול ולחנים מיוחדים לשבת או למועדים.

	• יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח – ה' החי לנצח, יתרומם ויתפאר. • נִמְצָא – קיים במציאות, נוכח. • וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ – מציאותו היא מעבר לגבולות הזמן, מצוי תמיד והיה תמיד. • אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ – אין כמותו. אין לו שני. לא אחד מתוך מנין, שבא אחריו השני, אלא אחד אחר, שאנו לא מכירים. • נֶעְלָם – אינו גלוי לחושים. • וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ – אחד הוא מספר סופי, אולם הקב"ה הוא אחד שאין לו סוף. אחדותו אינה משתנה. • אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף – בא להרחיק כל רעיון של הגשמה לגבי ה', שאין בו דבר היוצר רמז לגוף ולא כל שכן שאין לו גוף. • לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ – אי אפשר להשוות שום קדושה לקדושתו, היא עומדת לעצמה. • קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא – אין לו התחלה, היה מעולם. • רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ – הוא הראשון, אך לו אין התחלה. • אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר – הוא האדון של הכל, שהרי הוא יצר הכל. • יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ – כל שנוצר מורה על גדולתו ומלכותו. • שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ – השפעת הנבואה, האציל את יכולת הנבואה על עמו. • אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ – עם ישראל, שהוא עם סגולה וסגולה היא להם שהם מסוגלים לנבואה, כפי שאומר ריה"ל: "סגולתם היא שהם עשויים להגיע לנבואה" (כוזרי, מאמר א, צה). • לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד נָבִיא – לא היה בישראל עוד נביא שהגיע למדרגת נבואתו של משה, ככתוב בדברים לד, י: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. • וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ – משה הגיע למדרגת הקרבה הגדולה ביותר אל ה' שהגיע אליה בן אנוש, ככתוב בבמדבר יב, ח: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט. • תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל – אחד מי"ג עיקרי האמונה הוא האמונה בכך שהתורה היא אמת וניתנה מן השמיים. • עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ – התורה ניתנה באמצעות משה, עליו נאמר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. • לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ – ה' לא ישנה את דבריו, לא יחליף את התורה וגם לא יתנה לעם אחר זולת עם ישראל. הלשון על פי ויקרא כז, י: לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ... • צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ – צופה ומביט על הכל ויודע את כל הנסתרות, המעשים הנעשים בסתר והמחשבות הכמוסות בלב איש. • מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ – יודע מראש, עוד בתחילת המעשה, מה תהיה אחרית הדבר. • גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ – נותן שכר טוב לאיש הצדיק, גומל לו לפי מעשיו. • נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ – מעניש את הרשע כפי מעשיו, כפי האמור בישעיהו ג, יא: אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ. • יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ – ישלח באחרית הימים את המשיח. ויש הגורסים לְקֵץ יָמִין, על פי דניאל יב, יג: וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין. • לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ – לפדות ולגאול את עם ישראל המצפים לאחרית הימים, לגאולה. • מֵתִים יְחַיֶּה אֵל – אמונה בתחיית המתים. • בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ – שמו של ה' יהיה מבורך ומהולל לנצח. הפירוש על פי: אפרים חזן, פיוטים וקטעי תפלה מן הסידור

הוקלט בערב שאירגן הרב מאיר דדון ראש מוסדות מאיר עניים

כותר	יגדל אלוהים חי
לחן ממסורת	יגדל אלהים חי, מסורת מרוקו - תוכן גולשים
סולם	כללי
מעגל השנה	חגים ומועדים
מועד התפילה	אחר
מעגל החיים	בר מצווה
מלחין	ללא מלחין ידוע
שפה	עברית

כותר

לחן ממסורת

סולם

מעגל השנה

מועד התפילה

מעגל החיים

מלחין

שפה

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC

לצפייה בתמונה בגודל מלא

פירוש

• יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח – ה' החי לנצח, יתרומם ויתפאר.
• נִמְצָא – קיים במציאות, נוכח.
• וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ – מציאותו היא מעבר לגבולות הזמן, מצוי תמיד והיה תמיד.
• אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ – אין כמותו. אין לו שני. לא אחד מתוך מנין, שבא אחריו השני, אלא אחד אחר, שאנו לא מכירים.
• נֶעְלָם – אינו גלוי לחושים.
• וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ – אחד הוא מספר סופי, אולם הקב"ה הוא אחד שאין לו סוף. אחדותו אינה משתנה.
• אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף – בא להרחיק כל רעיון של הגשמה לגבי ה', שאין בו דבר היוצר רמז לגוף ולא כל שכן שאין לו גוף.
• לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ – אי אפשר להשוות שום קדושה לקדושתו, היא עומדת לעצמה.
• קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא – אין לו התחלה, היה מעולם.
• רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ – הוא הראשון, אך לו אין התחלה.
• אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר – הוא האדון של הכל, שהרי הוא יצר הכל.
• יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ – כל שנוצר מורה על גדולתו ומלכותו.
• שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ – השפעת הנבואה, האציל את יכולת הנבואה על עמו.
• אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ – עם ישראל, שהוא עם סגולה וסגולה היא להם שהם מסוגלים לנבואה, כפי שאומר ריה"ל: "סגולתם היא שהם עשויים להגיע לנבואה" (כוזרי, מאמר א, צה).
• לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד נָבִיא – לא היה בישראל עוד נביא שהגיע למדרגת נבואתו של משה, ככתוב בדברים לד, י: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.
• וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ – משה הגיע למדרגת הקרבה הגדולה ביותר אל ה' שהגיע אליה בן אנוש, ככתוב בבמדבר יב, ח: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט.
• תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל – אחד מי"ג עיקרי האמונה הוא האמונה בכך שהתורה היא אמת וניתנה מן השמיים.
• עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ – התורה ניתנה באמצעות משה, עליו נאמר (במדבר יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא.
• לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ – ה' לא ישנה את דבריו, לא יחליף את התורה וגם לא יתנה לעם אחר זולת עם ישראל. הלשון על פי ויקרא כז, י: לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ...
• צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ – צופה ומביט על הכל ויודע את כל הנסתרות, המעשים הנעשים בסתר והמחשבות הכמוסות בלב איש.
• מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ – יודע מראש, עוד בתחילת המעשה, מה תהיה אחרית הדבר.
• גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ – נותן שכר טוב לאיש הצדיק, גומל לו לפי מעשיו.
• נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ – מעניש את הרשע כפי מעשיו, כפי האמור בישעיהו ג, יא: אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ.
• יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ – ישלח באחרית הימים את המשיח. ויש הגורסים לְקֵץ יָמִין, על פי דניאל יב, יג: וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.
• לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ – לפדות ולגאול את עם ישראל המצפים לאחרית הימים, לגאולה.
• מֵתִים יְחַיֶּה אֵל – אמונה בתחיית המתים.
• בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ – שמו של ה' יהיה מבורך ומהולל לנצח. הפירוש על פי: אפרים חזן, פיוטים וקטעי תפלה מן הסידור

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?

אולי יעניין אותך גם

היה או לא היה? הסדר החסר בתלמוד הירושלמי

כאילו העשורים הראשונים של המאה ה-20 לא היו סוערים גם כך, במיוחד בעולם היהודי, סערה אחת שהתעוררה ב-1905 הלהיטה את הרוחות בעולם לומדי התורה במשך כמה עשורים. זו הייתה פרשייה חובקת עולם ורוויה ביצרים, והגיע הזמן שתכירו אותה. לפני שנצלול לעומק הסיפור, נתחיל ברקע קצר. המשנה, שערך רבי יהודה הנשיא בסביב

לכתבה בבלוג הספרייה

משפחת אבו גוש: שומרי הדרך לירושלים

"הם שוכנים על הדרך הגבוהה מיפו לירושלים במרחק של שלוש שעות מהאחרונה, במקום המאפשר לחלוש על דרכם של הנוסעים ועולי הרגל [...] הכפר בנוי ללא ספק בדרך מושכת ויפה, טיפוח ההרים מסביבו הוא באיכות יוצאת דופן ונעלה על פני כל האחרים לאורך הדרך הזו, והמקום מצטיין בשקט ובשלווה". (מצוטט אצל מוצטפא עבאסי, כאן)

לכתבה בבלוג הספרייה

למגוון תכנים בנושא