וכל מאמינים / חסידות חב"ד 2 / ר' שמואל בצלאל אלטהויז
חסידים - חס...
להאזנה
כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כַּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל טוֹב וְסַלָּח לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַעֲבִיר זָדוֹן וְשֶׁגֶג לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כַּיְרִיעָה בְּיַד הַרוֹקֵם בִּרְצוֹתוֹ מְיַשֵּׁר וּבִרְצוֹתוֹ מְעַקֵּם כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר כִּי הִנֵּה כַּכֶּסֶף בְּיַד הַצּוֹרֵף בִּרְצוֹתוֹ מְסַגְסֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְצָרֵף כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר |
פיוט זה הוא אחד השיאים בתפילת ערבית של יום הכיפורים במסורת האשכנזית. את הפיוט שר כל הציבור יחד עם החזן, בעמידה, בעת שפותחים את דלתות ארון הקודש. לחנו הידוע ביותר של הפיוט הוא ניגון שחיבר חסיד חב"ד, שלום חריטונוב, במאה ה-19 באוקראינה, שהושר במקור ללא מלים, עד שהוצמד אל הפיוט הזה. הלחן התפרסם בשנות העשרים בארץ ישראל, כאשר עמנואל הרוסי חיבר לפיו את שיר הערש "שכב בני". מחברו עלום השם של הפיוט נשען על דברי ה' בפי ירמיהו הנביא, האומר: "הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ראו להלן בפירוש). הוא מדמה את האל ליוצר אמן היוצק חיים בחומר שלפניו. עם ישראל הוא החומר הנתון לפני היוצר – האל, והוא עושה בו כרצונו. בכל בית מביא המשורר אמן מתחום שונה – סתת אבן, חרש ברזל, נפח זכוכית, אמן רקמה, צורף, ואפילו מלח המופקד על הגה הספינה. כל בית נחתם בבקשה לקב"ה - לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר. האדם מבקש מהאל להביט אל הברית שכרת עם ישראל ולא אל יצרו של האדם. ברית זו היא הברית של י"ג מידות רחמים, העומדות במרכזן של תפילות יום הכיפורים והימים הנוראים בכלל, ויש כאן הד גם לבריתות נוספות כמו ברית המילה וברית הקשת בענן. במובלע קיים אולי רובד נוסף של קריאה בפיוט - כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר עשוי להדהד גם את היותו של האדם עצמו עשוי מחומר ואת היותו כחומר ביד יצרו הוא. משחק המלים יֵּצֶר / יּוֹצֵר מעניק משמעות נוספת לפיוט ומהווה מעין קריאה כפולה: מצד אחד, פונה עם ישראל אל יוצרו ומצד שני פונה האדם, היחיד, אל עצמו, אל יצריו וכמו מזכיר לעצמו להביט אל הברית הכרותה בינו לבין הקב"ה ולנסות לרומם את החומר אל הרוח, כראוי ליום הכיפורים, יום שהוא מעבר לחומר והאדם מגיע בו לשיאים רוחניים. |
• כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר – מקור הדימוי בדברי ירמיהו הקורא לעם לתשובה, משום שהעם בידי ה' - (ירמיהו יח, ו-י): הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'? הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל. רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד, וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ. וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, וְעָשָׂה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ. • בִּרְצוֹתוֹ – כאשר רוצה בעל המלאכה, היוצר, הלא הוא הקב"ה. • חֶסֶד נוֹצֵר – כינוי לה', השומר וזוכר את חסדו של האדם. זוהי אחת מי"ג מידות של רחמים שבהן נתגלה הקב"ה למשה בנקרת הצור בחורב ביום הכיפורים. מעמד זה הוא המעמד המכונן את יום הכיפורים, שכן בו נמחל לעם עוון העגל. מידות הרחמים הן החוזרות ונשנות בסליחות, שבתוכן משובץ הפיוט הזה. • לַבְּרִית הַבֵּט – כאן פונה הפייטן אל האל לזכור את הברית. השיבוץ מתהלים עד, כ הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס. במסכת ראש השנה יז ע"ב נאמר "ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם". • וְאַל תֵּפֶן – אל תפנה. צורה נדירה זו עשויה להנכיח בפיוט את שחזורו של משה את תפילתו בעקבות חטא העגל, שאף בה הוא מבקש לזכור את ברית האבות ולזנוח את רעת העם (דברים ט, כז): זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ. • הַמְסַתֵּת – הסתת. • וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת – חותך ושובר. • וּמְמוֹתֵת – וממית. • דִּבֵּק לָאוּר – הניח באש. • פֵּרַשׁ – הרחיק מהאש. • עָנִי וָרָשׁ – הצירוף מופיע בתהלים פב, ג. • טוֹב וְסַלָּח – הצירוף מופיע בתהלים פו, ה. • חוֹגֵג – חג במחוגה. • מְמוֹגֵג – מפוגג. • זָדוֹן – עוון שנעשה בכוונה. • וְשׁוֹגֵג – חטא שנעשה בטעות. • אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם – הצירוף מופיע בנחום א, ב. • מְסַגְסֵג – מערבב את הכסף בסיגים. • מְצָרֵף – מפריד את הכסף מהסיגים. • מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף – ממציא תרופה למכה. |
ניגון של חסידי חב"ד מאת שלום חאריטונוב (1886-1933) מניקולייב שבאוקראינה. הניגון חובר במתכונת של ניגוני הוואלס החסידי עם המבנה הקלאסי של א-ב-ג-ב. במקורו שרו אותו ללא מילים, אך בישראל נוהגים בעלי תפילה בבתי כנסת חב"דים ובבתי כנסת נוספים לשיר אותו עם הפיוט "כי הנה כחומר: בערבית של יום הכיפורים. |
שירה וקלרינט: חיליק פרנק
קונטרבס: נאור כרמי
כינור: אורן צור
אקורדיון: אריאל אלייב
כלי הקשה: אילן קצ'קה
מקהלת גברים: משה מלייב, נתנאל מלייב, מנחם מנדל קפלן ושמואל שחר
מתוך המופע 'הימים הנוראים בחצרות החסידים', פסטיבל הפיוט הרביעי, בית אבי חי, תשע"א
© כל הזכויות שמורות לבית אבי חי ולפסטיבל הפיוט
לבקשת המבצעים נא לא לשמוע בשבתות ובחגים
כותר |
כי הנה כחומר / חסידות חב"ד - לחן שלום חריטונוב / הלב והמעיין מתוך פסטיבל הפיוט הרביעי, תשע"א |
---|---|
מסורת |
חסידים - חסידות חב"ד |
לחן ממסורת |
כי הנה כחומר / חסידות חב"ד לחן שלום חריטונוב |
מאפייני הקלטה |
הופעה חיה |
סולם |
כללי |
מעגל השנה |
יום כיפור |
מועד התפילה |
ערבית |
מלחין |
שלום חריטונוב |
שפה |
עברית |
דירוג ביצוע |
3 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: piyut@snunit.org.il
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?