• לְהֶגְיוֹנַי – למחשבות לבי. • עֲדֵי תָאִיר מִמִּזְרָח – את אור הגאולה, אשר יבקע כשחר. • נָגִיד וּמְצַוֶּה – המשיח, מזרע בית דוד, שימלוך וימשול על הכל, כמתואר בישעיהו נה, ד: הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים. • לְעַם הָאֶזְרָח – עם ישראל, צאצאיו של אברהם אבינו המכונה איתן האזרחי. עפ"י פרשנות חז"ל (בבלי בבא בתרא טו, ע"א) לפסוק בתהלים פט, א: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. • אֶל נָוֶה נָוֶה – בית המקדש הנאה המכונה נוה, כמתואר בשירת הים (שמות טו, יג): נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. • וְשָם כְּבוֹדְךָ יִזְרַח בְּבֵית הֵיכָלִי – שכינתך תשוב לשרות בבבית המקדש. • שָׁאוֹל אֶשְׁאַל – אבקש. בתנ"ך מופיעה כמה פעמים לשון שאלה במשמעות של בקשה, כמו למשל בתהלים כז, ד: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ. • רִנָּתִי – תפילתי. המילה רינה מופיעה בתנ"ך במשמעות של תפילה, כמו למשל בירמיהו ז, טז: וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה. • בִּזְכוּת אַבְרָהָם הוֹאֵל.– בזכות אבות קבץ וגאל את עמך ישראל. • וַאֲרִיאֵל – כינוי לירושלים. • כִּימֵי מָרְדְּכַי גּוֹאֵל – כמו בימי מרדכי ואסתר, שבימיהם נראתה הישועה בצורה גלויה. • הֱיֵה סְבִיבִי חוֹנֶה – ושכון בקרבנו כפי שהיה בעת מסעות בני ישראל במדבר, כאשר עפ"י עמוד הענן נסעו וחנו, ובלילה שמר אותם עמוד האש. כמתואר למשל בבמדבר ט, יח: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. • טֶרֶם אֶקְרָא תַּעֲנֶה – עוד לפני שנבטא הבקשה בשפתינו תענה ותיעתר לנו, כאמור בפי ישעיהו (סה, כד) בנבואת אחרית הימים: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. • וְתָחֹן – לא רק חניה מבקש המשורר כי אם גם חנינה ולא בכדי משתמש המשורר בשתי מילים בעלות מצלול דומה. לאחר החנינה והחמלה מאת האל– מגיעים לחניה – מנוחה ורווחה. • בֵּית בְּחִירָתִי – בית המקדש. • עַד אָן צַר לִי יְעַנֶּה – עד מתי יענוני צרי ואויבי. • הַתֵּר כִּבְלִי – התר כבלי הגלות שאני כמו אסור בה בחבלים. • יִנְהַר – יאיר, מלשון אור, כמו שמופיע למשל באיוב (ג, ד): הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה. ואף בארמית נהורא הוא אור. משמעות נוספת למילה ינהר היא יזרום, יבוא במהירות, כנהר. • וְעָלַי חוֹפֵף – יכסה אותי כמו חופה. • הַט לִי שָׁלוֹם כַּנָּהָר – שלח לי שלום כמי נהר השוטף וזורם. עפ"י נבואת הנחמה בישעיהו סו, יב: כִּי כֹה אָמַר ה' הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף. • כִּי בָּךְ אֶסְתּוֹפֵף – כי אני חוסה בך, רוצה את קרבתך והגנתך. • אֵלִיָּה כַנֶּשֶׁר עַל הַר צִיּוֹן יְעוֹפֵף – אליהו הנביא, מבשר הגאולה, משול כאן לנשר המעופף מעל הר ציון, כפי שמתואר הקב"ה בעצמו, בתיאור גאולת מצרים (דברים לב, יא): כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. • יְבַשֵּׂר טוֹב – כאן מהדהד פסוק נוסף מישעיהו (נב, ז), שאף הוא מתייחס למבשר הגאולה: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • וְיִנְהַר – ימהר, ישטוף כנהר. • לִקְרֹא דְרוֹר – לגאול, לבשר את בשורת הגאולה. • אֵל גָּדוֹל וְנֶעְלָם – האל, שהוא גדול ונעלם מעבר לכל תפישה והשגה. • בַּקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר – האל, שהוא אדיר בקדושתו. הביטוי מופיע בשמות טו, יא: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. • מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת עָלַם – מלכותך נצחית, לאורך כל הדורות. עפ"י תהילים קמה, יג: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר. • יַסֵּד הֵיכָל וְאוּלָם – בנה את בית המקדש, הלא הוא ההיכל, אשר בתוכו האולם ובו המזבח. • בִּמְקוֹם הַנֶּהְדָּר – בירושלים, בהר הבית. • וְאַקְרִיב כִּימֵי עוֹלָם – אקריב את הקרבנות כמו בזמן שבית המקדש עמד על תלו. • שַׁי לַמּוֹרָא– מנחה, קרבן, לאל אותו אני ירא. עפ"י תהילים עו, יב: נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא. • שוֹכֵן בַּשַּׁחַק – שוכן במרומים. • וְאִם מִפִּשְׁעִי נִדְחַק – אם בשל חטאי אתה דוחני מלפניך. • לָךְ הֲשִׁיבֵנִי – החזירני אליך בתשובה. • וּזְכֹר עֲקֵדַת יִצְחָק – כאן מתחיל המשורר למנות כמה ממנהיגי ישראל שבזכותם הוא מבקש להיגאל. • בְּגִין אַהֲרֹן – בזכות אהרון הכהן. • כִּימֵי מֹשֶׁה רוֹעֵנוּ הַלְוִיִּם תָּרֹן – שירת הלוויים תחזור להתרונן כמו בימי משה רבנו,שאף הוא משבט לוי ובימיו שרתה שכינה על ישראל.
|