אודה לאלי / תימן - כללי / שי צברי
כללי
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
קחי כינור
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- אנג'לו הירש מסורת:
- איטליה - איטליה כללי מאפייני הקלטה:
- הקלטת שדה מעגל החיים:
- חתונה
נגן שירים ברצף
כל המסורות
איטליה - איטליה כללי
כל המסורות
איטליה - איטליה כללי
-
1.
איטליה - איטליה כללי אנג'לו הירש
-
2.
איטליה - איטליה כללי מיכאל עמר
נגן שירים ברצף
|
קחי כינור / ר' שמואל ארקוולטי קְחִי כִּנּוֹר שְׂאִי גִילָה עֲדַת אֵל חַי בְּקוֹל צָהֳלָה וְהַרְבִּי שִׁיר מְאֹד נַעֲלָה לְקוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה מְשׂוֹשׂ חָתָן יְהִי אֵיתָן לְשׁוּשְׁבִינָיו בְּסוֹד תּוֹרָה וְהַקּוֹלוֹת תָּמוּר קוֹלוֹת נְתוֹנִים הֵם לְעַם נִבְרָא וְנֶחְשָׁבִים כְּמַקְרִיבִים יְקַר בָּרִים לְאֵל נוֹרָא וּבוֹנִים לָהּ לְמַפֵּלָה לְשֵׁם לְפָאֵר וְלִתְהִלָּה וּבִתְרוּעָה גְדוֹל דֵּעָה יְהִי סוֹבֵב כְּאִישׁ טוֹחֵן הֲדַר כַּלָּה וְחֵן חֵן לָהּ וְזִיו יָפְיָהּ יְהִי בוֹחֵן וְהוֹד תִּנְחַל דְּלָא כְּחַל וְלֹא שְׁרָק וְיַעֲלַת חֵן וְאֶל מוּלָהּ כְּבוֹד בַּעְלָהּ וּבִימִינָהּ וּבִשְׂמֹאלָהּ שְׁנֵי דּוֹדִים מְכֻבָּדִים בְּרִית שָׁלוֹם בְּמִשְׁכָּנָם בְּרֹב בָּנִים מְהוּגָנִים וְאֵין רָזוֹן בְּמִשְׁמַנָּם עֲלִיצוֹתָם וְשִׂמְחָתָם בְּיִצְהָרָם וְגַם יֵינָם וְהַכַּלָּה בְּלִי עַצְלָה תְּשָׁרֵת אֶת בַּעְלָהּ נְתַנֶּה שִׁיר וְגַם נָשִׁיר לְאֵל עֶלְיוֹן תְּהִלָתוֹ וְיָחוֹן עַם אֲשֶׁר נִפְעַם כְּמוֹ כָּתוּב בְּסִפְרָתוֹ וּמִקְדָּשׁוֹ מְעוֹן קָדְשׁוֹ יְכִינֵהוּ כְּדִבְרָתוֹ וְתָחִישׁ לָהּ מְהֻלָּלָה לְהַקְרִיב שַׁי וְדֵי עוֹלָה |
|
פיוט חתונה ייחודי למסורת איטליה, המושר ככל הנראה בזמן החופה במהלך ברכות הנישואין. מחברו של השיר הוא ר' שמואל ארקוולטי, רבה של קהילת פדובה שבאיטליה בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17, משורר ומדקדק. הפיוט מעלה על נס את שמחת החתונה; בלשון עשירה, ותוך שימוש בתבניות שירה משוכללות שהורישה שירת ספרד בימי תור הזהב, מבליט הפייטן את ערכם של המשמחים את בני הזוג, מהלל את יופיה של הכלה ומשבח אותה בעיני כל רואיה, וחותם בתפילה לגאולת העם. החתונה מעפילה בשיר אל מעבר להקשר המקומי והמסוים שלה ומקבלת משמעות על-היסטורית המתקשרת למתן תורה, לעבודת הקרבנות בבית המקדש, ולבנייתה המחודשת של ירושלים החרבה; זאת, בהשראת סוגיה תלמודית מפורסמת ממסכת ברכות (ו, ע"ב), אשר המחרוזת הראשונה של הפיוט אינה אלא ניסוח שירי שלה: "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו – עובר בחמשה קולות... ואם משמחו מה שכרו? – אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות... רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה... רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. |
| • קְחִי כִּנּוֹר שְׂאִי גִילָה... – הפייטן פותח בפנייה לקהל ישראל לשאת שיר ונגינה, כדי לשמח חתן וכלה ביום חתונתם. • מְשׂוֹשׂ חָתָן יְהִי אֵיתָן לְשׁוּשׁבִינָיו בְּסוֹד תּוֹרָה – השתתפותו הפעילה של הקהל בשמחת החתונה תחזק את המשמחים ותעמוד להם כאשר יבואו להשיג את חכמת התורה. כל המחרוזת הראשונה מבוססת על דרשה בתלמוד הבבלי (ברכות ו, ע"ב) שתובא להלן, העוסקת בשבחו של המשמח חתן וכלה. • וְהַקּוֹלוֹת תָּמוּר קוֹלוֹת נְתוֹנִים הֵם לְעַם נִבְרָא – קולות השמחה של החתונה ייחשבו ('תָּמוּר' – מלשון תמורה, שווי) כקולות בהם נתנה התורה. כאמור בדרשה בבבלי הנזכרת לעיל: "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו - עובר בחמשה קולות, שנאמר: 'קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת' (ירמיהו לג, יא). ואם משמחו מה שכרו? - אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות, שנאמר: 'ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקל שופר וגו' ויהי קול השפר וגו' והאלהים יעננו בקול' (שמות יט, טז; יט)". דרשה זו, ובעקבותיה הפיוט, מבססים את הקשר בין חתונה למתן תורה על חזרתה המחומשת של המילה 'קוֹל' בפסוקים המתארים את קולות החתונה מזה ואת קולות מתן תורה מזה. • וְנֶחְשָׁבִים כְּמַקְרִיבִים יְקַר בָּרִים לְאֵל נוֹרָא – וכל המשתתפים בשמחת החתונה ייחשבו כאילו הקריבו את הבהמות הטובות והנאות ביותר. הפייטן נשען גם כאן על המשך הדרשה הנ"ל בבבלי: "רבי אבהו אמר: [=המשמח חתן וכלה] כאילו הקריב תודה, שנאמר: מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' (ירמיהו לג, יא). יְקַר בָּרִים הם כנראה, הטובים שבבהמות הרועות בשדות התבואה, המכונים 'בָּר'; הפייטן עורך כאן משחק מלים על פסוק מתהלים (לז, כ): כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ – אשר הצירוף 'כִּיקַר כָּרִים' מתפרש בו על ידי רוב המפרשים כמציין 'חלב כבשים'. • וּבוֹנִים לָהּ לְמַפֵּלָה לְשֵׁם לְפָאֵר וְלִתְהִלָּה – שמחה זו תיחשב להם כאילו הם בונים את עיר ציון החרבה, בהתאם לאמור בחתימת אותה דרשה בבבלי: "רב נחמן בר יצחק אמר: [=המשמח חתן וכלה] כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר: כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה' (ירמיהו לג, יא)". • וּבִתְרוּעָה גְדוֹל דֵעָה יְהִי סוֹבֵב כְּאִישׁ טוֹחֵן – גדול דעה הוא כינוי לאל המופיע בברכות קריאת שמע של שחרית. הקדוש ברוך הוא עצמו יהא שותף כביכול בשמחת החתונה, ויסוב סביב הכלה כטוחן הסובב סביב הריחיים. • הֲדַר כַּלָּה וְחֵן חֵן לָהּ וְזִיו יָפְיָהּ יְהִי בוֹחֵן – את יופייה ונויה של הכלה יבחן כביכול הקדוש ברוך הוא, כדי לשבחה על כל רואיה. 'וְחֵן חֵן לָהּ' – שיבוץ קטע מפסוק בספר זכריה, תוך שינוי ההקשר שלו (ד, ז): מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ. • וְהוֹד תִנְחַל דְּלָא כְּחַל וְלֹא שְׁרָק וְיַעֲלַת חֵן – הכלה תזכה להוד, שהלא יופייה עומד לעצמו והיא כ'יַעֲלַת חֵן', אף ללא תוספת איפור; 'כְּחַל' ו'שְׁרָק' הם אמצעי איפור המוסיפים גוונים של כחול ואדום לפני האישה (ומכאן לביטוי העברי 'ללא כחל ושרק', שפירושו – דברים כהווייתם, ללא ייפוי). הפייטן מתבסס בזה על שיר כלולות המתועד בתלמוד הבבלי (כתובות יז, ע"א), ששרו בארץ ישראל בזמן התלמוד כדי לשבח את הכלה על כל רואיה: "הכי משרו קמי כלתא במערבא [=כך היו שרים לפני הכלה בארץ ישראל]: לא כחל / ולא שרק / ולא פירכוס / ויעלת חן". • וְאֶל מוּלָהּ כְּבוֹד בַּעְלָה ּ– הכלה בחתונתה ניצבת מול בעלה. • וּבִימִינָה וּבִשְׂמֹאלָה שְׁנֵי דּוֹדִים מְכֻבָּדִים – מימין ומשמאל לכלה ניצבים הוריה, או אבות / אמהות החתן והכלה. • בְּרִית שָׁלוֹם בְּמִשְׁכָּנָם בְּרוֹב בָּנִים מְהוּגָנִים – הם שרויים בשלווה וזכו לבנים טובים. • וְאֵין רָזוֹן בְּמִשְׁמַנָּם עֲלִיצוֹתָם וְשִׂמְחָתָם בְּיִצְהָרָם וְגַם יֵינָם – שמחים ומבורכים בשפע גשמי, בשמן וביין. • נְתַנֶּה שִׁיר וְגַם נָשִׁיר לְאֵל עֶלְיוֹן תְּהִלָתוֹ – הפיוט נחתם במעבר מן השירה לחתן ולכלה, אל השירה לקדוש ברוך הוא בכבודו. • וְיָחוֹן עַם אֲשֶׁר נִפְעַם כְּמוֹ כָּתוּב בְּסִפְרָתוֹ – הדובר מתפלל לכך שהאל ירחם על עמו, שאינו נותן שינה לעיניו. (כנראה יש לפרש 'עַם אֲשֶׁר נִפְעַם' על פי מילה מקראית יחידאית, בתהלים עז, ה: אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר) – ובכך יקיים את ההבטחה הכתובה בתורה. • וּמִקְדָּשׁוֹ מְעוֹן קָדְשׁוֹ יְכִינֵהוּ כְּדִבְרָתוֹ – אז ישוב הקדוש ברוך הוא ויבנה מחדש את בית המקדש, כפי שהבטיח. • וְתָחִישׁ לָהּ מְהֻלָּלָה לְהַקְרִיב שַׁי וְדֵי עוֹלָה – וימהר להעלות את כל עדת ישראל לארצם, כדי שתקריב לפניו קרבנות בבית המקדש ותחדש את העבודה בירושלים. הפייטן משבץ קטע מפסוק בספר ישעיהו תוך שינוי משמעו (מ, טז): וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה. |
| כותר |
קחי כינור / איטליה – אשכנז מערב / אנג'לו הירש |
|---|---|
| מסורת |
איטליה - איטליה כללי |
| לחן ממסורת |
קחי כינור / איטליה–אשכנז מערב |
| מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
| סולם |
כללי |
| מעגל החיים |
חתונה |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• קְחִי כִּנּוֹר שְׂאִי גִילָה... – הפייטן פותח בפנייה לקהל ישראל לשאת שיר ונגינה, כדי לשמח חתן וכלה ביום חתונתם. • מְשׂוֹשׂ חָתָן יְהִי אֵיתָן לְשׁוּשׁבִינָיו בְּסוֹד תּוֹרָה – השתתפותו הפעילה של הקהל בשמחת החתונה תחזק את המשמחים ותעמוד להם כאשר יבואו להשיג את חכמת התורה. כל המחרוזת הראשונה מבוססת על דרשה בתלמוד הבבלי (ברכות ו, ע"ב) שתובא להלן, העוסקת בשבחו של המשמח חתן וכלה. • וְהַקּוֹלוֹת תָּמוּר קוֹלוֹת נְתוֹנִים הֵם לְעַם נִבְרָא – קולות השמחה של החתונה ייחשבו ('תָּמוּר' – מלשון תמורה, שווי) כקולות בהם נתנה התורה. כאמור בדרשה בבבלי הנזכרת לעיל: "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו - עובר בחמשה קולות, שנאמר: 'קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת' (ירמיהו לג, יא). ואם משמחו מה שכרו? - אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות, שנאמר: 'ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקל שופר וגו' ויהי קול השפר וגו' והאלהים יעננו בקול' (שמות יט, טז; יט)". דרשה זו, ובעקבותיה הפיוט, מבססים את הקשר בין חתונה למתן תורה על חזרתה המחומשת של המילה 'קוֹל' בפסוקים המתארים את קולות החתונה מזה ואת קולות מתן תורה מזה. • וְנֶחְשָׁבִים כְּמַקְרִיבִים יְקַר בָּרִים לְאֵל נוֹרָא – וכל המשתתפים בשמחת החתונה ייחשבו כאילו הקריבו את הבהמות הטובות והנאות ביותר. הפייטן נשען גם כאן על המשך הדרשה הנ"ל בבבלי: "רבי אבהו אמר: [=המשמח חתן וכלה] כאילו הקריב תודה, שנאמר: מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' (ירמיהו לג, יא). יְקַר בָּרִים הם כנראה, הטובים שבבהמות הרועות בשדות התבואה, המכונים 'בָּר'; הפייטן עורך כאן משחק מלים על פסוק מתהלים (לז, כ): כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ – אשר הצירוף 'כִּיקַר כָּרִים' מתפרש בו על ידי רוב המפרשים כמציין 'חלב כבשים'. • וּבוֹנִים לָהּ לְמַפֵּלָה לְשֵׁם לְפָאֵר וְלִתְהִלָּה – שמחה זו תיחשב להם כאילו הם בונים את עיר ציון החרבה, בהתאם לאמור בחתימת אותה דרשה בבבלי: "רב נחמן בר יצחק אמר: [=המשמח חתן וכלה] כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר: כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה' (ירמיהו לג, יא)". • וּבִתְרוּעָה גְדוֹל דֵעָה יְהִי סוֹבֵב כְּאִישׁ טוֹחֵן – גדול דעה הוא כינוי לאל המופיע בברכות קריאת שמע של שחרית. הקדוש ברוך הוא עצמו יהא שותף כביכול בשמחת החתונה, ויסוב סביב הכלה כטוחן הסובב סביב הריחיים. • הֲדַר כַּלָּה וְחֵן חֵן לָהּ וְזִיו יָפְיָהּ יְהִי בוֹחֵן – את יופייה ונויה של הכלה יבחן כביכול הקדוש ברוך הוא, כדי לשבחה על כל רואיה. 'וְחֵן חֵן לָהּ' – שיבוץ קטע מפסוק בספר זכריה, תוך שינוי ההקשר שלו (ד, ז): מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ. • וְהוֹד תִנְחַל דְּלָא כְּחַל וְלֹא שְׁרָק וְיַעֲלַת חֵן – הכלה תזכה להוד, שהלא יופייה עומד לעצמו והיא כ'יַעֲלַת חֵן', אף ללא תוספת איפור; 'כְּחַל' ו'שְׁרָק' הם אמצעי איפור המוסיפים גוונים של כחול ואדום לפני האישה (ומכאן לביטוי העברי 'ללא כחל ושרק', שפירושו – דברים כהווייתם, ללא ייפוי). הפייטן מתבסס בזה על שיר כלולות המתועד בתלמוד הבבלי (כתובות יז, ע"א), ששרו בארץ ישראל בזמן התלמוד כדי לשבח את הכלה על כל רואיה: "הכי משרו קמי כלתא במערבא [=כך היו שרים לפני הכלה בארץ ישראל]: לא כחל / ולא שרק / ולא פירכוס / ויעלת חן". • וְאֶל מוּלָהּ כְּבוֹד בַּעְלָה ּ– הכלה בחתונתה ניצבת מול בעלה. • וּבִימִינָה וּבִשְׂמֹאלָה שְׁנֵי דּוֹדִים מְכֻבָּדִים – מימין ומשמאל לכלה ניצבים הוריה, או אבות / אמהות החתן והכלה. • בְּרִית שָׁלוֹם בְּמִשְׁכָּנָם בְּרוֹב בָּנִים מְהוּגָנִים – הם שרויים בשלווה וזכו לבנים טובים. • וְאֵין רָזוֹן בְּמִשְׁמַנָּם עֲלִיצוֹתָם וְשִׂמְחָתָם בְּיִצְהָרָם וְגַם יֵינָם – שמחים ומבורכים בשפע גשמי, בשמן וביין. • נְתַנֶּה שִׁיר וְגַם נָשִׁיר לְאֵל עֶלְיוֹן תְּהִלָתוֹ – הפיוט נחתם במעבר מן השירה לחתן ולכלה, אל השירה לקדוש ברוך הוא בכבודו. • וְיָחוֹן עַם אֲשֶׁר נִפְעַם כְּמוֹ כָּתוּב בְּסִפְרָתוֹ – הדובר מתפלל לכך שהאל ירחם על עמו, שאינו נותן שינה לעיניו. (כנראה יש לפרש 'עַם אֲשֶׁר נִפְעַם' על פי מילה מקראית יחידאית, בתהלים עז, ה: אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר) – ובכך יקיים את ההבטחה הכתובה בתורה. • וּמִקְדָּשׁוֹ מְעוֹן קָדְשׁוֹ יְכִינֵהוּ כְּדִבְרָתוֹ – אז ישוב הקדוש ברוך הוא ויבנה מחדש את בית המקדש, כפי שהבטיח. • וְתָחִישׁ לָהּ מְהֻלָּלָה לְהַקְרִיב שַׁי וְדֵי עוֹלָה – וימהר להעלות את כל עדת ישראל לארצם, כדי שתקריב לפניו קרבנות בבית המקדש ותחדש את העבודה בירושלים. הפייטן משבץ קטע מפסוק בספר ישעיהו תוך שינוי משמעו (מ, טז): וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
