על חטאים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר
אשכנז - אשכנז כללי
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
סדר תקיעת שופר והכנסת ספר תורה לראש השנה
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- תפילה
-
בביצוע
- מרדכי קרויזר מסורת:
- אשכנז - אשכנז כללי מעגל השנה:
- ראש השנה מועד התפילה:
- מוסף
נגן שירים ברצף
כל המסורות
אשכנז - אשכנז כללי
חסידים - חסידות סלונים
מרכז אסיה וקווקאז - הודו
סוריה - חלב (ארם צובה)
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה
כל המסורות
אשכנז - אשכנז כללי
חסידים - חסידות סלונים
מרכז אסיה וקווקאז - הודו
סוריה - חלב (ארם צובה)
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה
-
1.
אשכנז - אשכנז כללי אורי קרויזר
-
2.
אשכנז - אשכנז כללי מרדכי קרויזר
-
3.
חסידים - חסידות סלונים יהושע לויפר
-
4.
מרכז אסיה וקווקאז - הודו אמיר אפטקר
-
5.
סוריה - חלב (ארם צובה) חכם יוסף בוזו בליווי מתפללי בית כנסת עדס
-
6.
ספרדים מסורות המזרח - בבל יהודה פתיה בליווי חזנים
-
7.
ספרדים מסורות המזרח - בבל משה חבושה
-
8.
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים משה חבושה
-
9.
ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה פנחס זרביב
נגן שירים ברצף
|
תהלים מז (שבע פעמים) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קרַח מִזְמוֹר: כָּל־הָעַמִּים תִּקְעוּ־כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה: כִּי־ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל־כָּל־הָאָרֶץ: יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ: יִבְחַר־לָנוּ אֶת־נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר־אָהֵב סֶלָה: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר: זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ: כִּי מֶלֶךְ כָּל־הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל: מָלַךְ אֱלֹהִים עַל־גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב עַל־כִּסֵּא קָדְשׁוֹ: נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי־אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה: קהל וש"ץ: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחַב יָהּ: קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵּם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי: רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ: עֲרוֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים: שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב: טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי: נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא ה' וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי: עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר: התוקע מבקש מן הקהל לכוון לצאת ידי חובה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר: בפעם הראשונה שבה תוקעים בשופר בראש השנה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה: תְּקִיעָה. שְׁבָרִים תְּרוּעָה. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה. שְׁבָרִים תְּרוּעָה. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה. שְׁבָרִים תְּרוּעָה. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה. שְׁבָרִים. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה. שְׁבָרִים. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה. שְׁבָרִים. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה. תְּרוּעָה. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה. תְּרוּעָה. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה. תְּרוּעָה. תְּקִיעָה. תְּקִיעָה גְּדוֹלָה. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיַּעֲלוּ אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים, הַיּוֹצְאִים מִן הַשּׁוֹפָר, וּמִן הַתְּקִיעָה, וּמִן הַשְּׁבָרִים, וּמִן הַתְּרוּעָה, וּמִן תשר"ת וּמִן תש"ת, וּמִן תר"ת, לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְיַמְלִיצוּ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, לְכַפֵּר עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ: קהל וש"ץ: אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה. ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן: בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם, וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ: כִּי תִּפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה, וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו: תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל־יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ: הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה: זֵכֶר רַב־טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל־חָסֶד: טוֹב־ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו: יוֹדוּךָ ה' כָּל־מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל־דּוֹר וָדֹר: סוֹמֵךְ ה' לְכָל־הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּפוּפִים: עֵינֵי־כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן: צַדִּיק ה' בְּכָל־ דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַעֲשָׂיו: קָרוֹב ה' לְכָל־קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן־יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר ה' אֶת־כָּל־אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: חזן: תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ: לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי־יַעֲלֶה בְהַר־ה' וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃ בשבת: מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז: הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת־קדֶשׁ: קוֹל ה' עַל־הַמָּיִם אֵל־הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל־מַיִם רַבִּים: קוֹל־ה' בַּכּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר: קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן: וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ־עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיוֹן כְּמוֹ בֶן־רְאֵמִים: קוֹל־ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ: קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ: קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד: ה' לַמַבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ: כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ: בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזבוּ: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם: הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: למאמר על ר' מרדכי קרויזר ונוסח התפילה שלו. |
|
המצווה העיקרית בראש השנה ("מצוות היום") היא התקיעה בשופר: "ובחודש השביעי באחד לחודש... יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א). המקרא לא מציין טעם לתקיעה אולם חכמי ישראל ראו בה ביטוי של המלכת הקדוש ברוך הוא על העולם כולו ביום השנה לבריאה. ההמלכה מתבטאת בקבלת דינו של המלך וכך נקשר השופר גם לראש השנה כיום דין. הרמב"ם רואה את השופר כמעורר לתשובה: "עורו ישנים משנתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה". רב סעדיה גאון מוסיף על אלה גם את התזכורת למעמד הר סיני (שגם בו נשמע קול השופר), לעקידת יצחק (שהוחלף באיל שבקרניו תוקעים) ועוד. סדר התקיעות מרוכז לפני תפילת המוסף; תקיעות אלה מכונות "תקיעות דמיושב", בניגוד לתקיעות נוספות שנאמרות במהלך תפילת העמידה, "תקיעות דמעומד" (לאחר כל אחת מהברכות: מלכויות, זכרונות ושופרות), אותן שומע הקהל בעמידה. על השופר מברכים ברכת "לשמוע קול שופר", וביום הראשון שבו תוקעים בשופר בראש השנה גם את ברכת "שהחיינו". נהוג שהתוקע בשופר מברך ומתכוון להוציא ידי חובה את כל הציבור, ואף מבקש את רשות הציבור באופן טכסי קודם לכן, או מודיע להם על כך. בקהילות אשכנז נהגו להכריז את סוג התקיעה ("קול") לפני כל תקיעה. לעיקר המצווה מתלווים קטעי הקדמה וסיום בסדר התפילה, המבארים אותה ומכינים את המתפלל לקראתה. המסגרת כוללת את פרק מ"ז בתהלים, ופסוקי מקרא שונים המזכירים את השופר או קשורים אליו על פי תורת הקבלה. לפי מנהג הספרדים מוסיפים פיוט מיוחד העוסק בשופר ("ה' בקול שופר"). סדר התקיעה בשופר נפתח על פי מנהג הספרדים והאשכנזים כאחד במזמור מ"ז בתהלים ("לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר כָּל הָעַמִים תִּקְעוּ כָף") העוסק במלכותו של האל והשופר מוזכר בו: "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר". בספר הזוהר מובן פסוק זה כעניינו של השופר: להפוך את מידת הדין, המיוצגת בשם "אלוהים", למידת החסד והרחמים המיוצגת בשם "ה'". במרבית הקהילות נהגו לחזור על המזמור שבע פעמים. אותו פסוק משמש פזמון חוזר בפיוט "ה' בקול שופר", אותו אומרים הספרדים אחרי מזמור התהלים. השופר משמש בפיוט כמוטיב החורז את התקווה לקיבוץ גלויות, לבניית בית המקדש ולעשיית דין באויבי ישראל. את הבתים נהוג ששר מתפלל בודד מן הקהל (כל בית – מתפלל אחר), בעוד שאת הפזמון החוזר שרים כל המתפללים בצוותא. על פי מנהג הספרדים נאמרת לאחר מכן שרשרת פסוקים הקשורים כולם לשופר. שרשרת פסוקים נוספת, הנאמרת גם בחלק מקהילות האשכנזים יוצרת בראשי תיבותיה את הצירוף: ק', ר', ע', ש', ט', ו-נ' – והיא מכוונת להשתקת השטן המקטרג על עם ישראל בשעת הדין. לבסוף נאמרים (ע"י הספרדים והאשכנזים כאחד) פסוקים נוספים, המסכמים את המעמד הטעון של התקיעה בשופר ביום הדין באווירה אופטימית ומשמחת ("אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְּרוּעָה", "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן"). הספרדים מוסיפים פסוקים נוספים שבאמירתם מתבטאים התקווה והבטחון שהתקיעות התקבלו לרצון, ופעלו את פעולתן להוציא את ישראל זכאים בדין. |
| • כָּל־הָעַמִּים תִּקְעוּ־כָף – שמחו ומחאו כפיים. פירוש אחר: הסכימו זה עם זה והתאחדו זה עם זה כדי להריע לקב"ה. • נוֹרָא – יראוי, שיראים מפניו ומכבדים אותו. • יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ – יכניע וישמיד את אויבינו הקמים עלינו במלחמת גוג ומגוג. • גְּאוֹן יַעֲקֹב – מילולית: גאוותו של עם ישראל; כינוי לבית המקדש. • עָלָה – תתעלה ותתרומם מלכותו. • מַשְׂכִּיל – כינוי לסוג של שיר. • נְדִיבֵי עַמִּים – הנדיבים והחשובים מאומות העולם שיבואו להתגייר באחרית הימים. פירוש אחר: כינוי לעם ישראל. • לְקַבֵּץ שֶׂה פְזוּרָה – לאסוף את עם ישראל מן הגלות חזרה לארצו בקיבוץ הגלויות. "שה פזורה" הוא כינוי ציורי לעם ישראל: "שה פזורה ישראל, אריות הדיחו..." (ירמיה נ, יז). קיבוץ הגלויות קשור לשופר עוד במקרא: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור... והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" (ישעיה כז, יג). • בְּבוֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה – כשיגיע הזמן שבו יתגשמו נבואות ("חֶזְיוֹן") הגאולה. • וְאָז כַּנַּת יְמִינְךָ, תְּהִי כְּמֵרֹאשׁ נְטוּעָה –בית המקדש ישוב למקומו כבראשונה. פירוש אחר: עם ישראל יחזור להיות נטוע בארצו כפי שהיה מראש, בימי קדם. על פי תהלים (פ, טז): "וכנה אשר נטעה ימינך". • בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן – על פי זכריה (ט, יד): "וה' עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו... בשופר יתקע והלך בסערות תימן". תימן היא עיר מקראית בתחום בני אדום, ובעיני חז"ל מייצגת אדום את רומא ולמלכויות הנוצריות שהסתעפו ממנה. ההליכה בסערות תימן היא המלחמה של ה' באויבי ישראל המשתייכים לאדום. • וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה – מלכות אדום. • אֲזַי תִּהְיֶה פְרוּעָה – תהיה מובסת. פירוש אחר: הקב"ה ייפרע ממנה, יגבה ממנה את החוב, ישלם לה כגמולהּ. • נְוֵה צִיּוֹן תִּרְקַע – תבנה את בית המקדש. • וְהַר שֵׂעִיר יִבָּקַע – מלכות אדום, המשולה כאן להר, תישבר. • וְתִנָּתֵק וְתָמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה – מלכות אדום תיעקר, כמו יתד. • תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ – תקעו בשופר ביום ראש השנה, שהוא החג העברי היחיד החל בראש חודש (א' בתשרי), וכן הוא מכונה כסה, משום שהירח מכוסה בו ולא נראה. • וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם – נבואה על קיבוץ הגלויות מארצות רחוקות חזרה לירושלים, ובפרט גלות עשרת השבטים. • מִן־הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ – קראתי בתפילה לקב"ה ממקום צר, המסמל את הצרה והמצוקה, והקב"ה ענה לתפילתי והוציא אותי למרחב. • אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה – מאושר הוא העם היודע את סוד התקיעה בשופר, היודע להתחבר לקב"ה. • כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ – כל כלי נשק שיכוון נגדך. • וְכָל־לָשׁוֹן תָּקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי – תביסי את כל הקמים נגדך במשפט והמקטרגים עליך. • ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו – יובסו אויביו של הקב"ה. • בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם – ירעם עליהם ברעמים. • ידין – ידון, ישפוט, ישלוט. • אַפְסֵי־אָרֶץ – קצות העולם. • וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ – יחזק וירומם את מלך ישראל. |
| כותר |
סדר תקיעת שופר והכנסת ספר תורה לראש השנה / אשכנז ירושלים / מרדכי קרויזר |
|---|---|
| מסורת |
אשכנז - אשכנז כללי |
| לחן ממסורת |
סדר תקיעת שופר והכנסת ספר תורה לראש השנה / אשכנז ירושלים |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
ראש השנה |
| מועד התפילה |
מוסף |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• כָּל־הָעַמִּים תִּקְעוּ־כָף – שמחו ומחאו כפיים. פירוש אחר: הסכימו זה עם זה והתאחדו זה עם זה כדי להריע לקב"ה. • נוֹרָא – יראוי, שיראים מפניו ומכבדים אותו. • יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ – יכניע וישמיד את אויבינו הקמים עלינו במלחמת גוג ומגוג. • גְּאוֹן יַעֲקֹב – מילולית: גאוותו של עם ישראל; כינוי לבית המקדש. • עָלָה – תתעלה ותתרומם מלכותו. • מַשְׂכִּיל – כינוי לסוג של שיר. • נְדִיבֵי עַמִּים – הנדיבים והחשובים מאומות העולם שיבואו להתגייר באחרית הימים. פירוש אחר: כינוי לעם ישראל. • לְקַבֵּץ שֶׂה פְזוּרָה – לאסוף את עם ישראל מן הגלות חזרה לארצו בקיבוץ הגלויות. "שה פזורה" הוא כינוי ציורי לעם ישראל: "שה פזורה ישראל, אריות הדיחו..." (ירמיה נ, יז). קיבוץ הגלויות קשור לשופר עוד במקרא: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור... והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" (ישעיה כז, יג). • בְּבוֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה – כשיגיע הזמן שבו יתגשמו נבואות ("חֶזְיוֹן") הגאולה. • וְאָז כַּנַּת יְמִינְךָ, תְּהִי כְּמֵרֹאשׁ נְטוּעָה –בית המקדש ישוב למקומו כבראשונה. פירוש אחר: עם ישראל יחזור להיות נטוע בארצו כפי שהיה מראש, בימי קדם. על פי תהלים (פ, טז): "וכנה אשר נטעה ימינך". • בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן – על פי זכריה (ט, יד): "וה' עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו... בשופר יתקע והלך בסערות תימן". תימן היא עיר מקראית בתחום בני אדום, ובעיני חז"ל מייצגת אדום את רומא ולמלכויות הנוצריות שהסתעפו ממנה. ההליכה בסערות תימן היא המלחמה של ה' באויבי ישראל המשתייכים לאדום. • וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה – מלכות אדום. • אֲזַי תִּהְיֶה פְרוּעָה – תהיה מובסת. פירוש אחר: הקב"ה ייפרע ממנה, יגבה ממנה את החוב, ישלם לה כגמולהּ. • נְוֵה צִיּוֹן תִּרְקַע – תבנה את בית המקדש. • וְהַר שֵׂעִיר יִבָּקַע – מלכות אדום, המשולה כאן להר, תישבר. • וְתִנָּתֵק וְתָמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה – מלכות אדום תיעקר, כמו יתד. • תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ – תקעו בשופר ביום ראש השנה, שהוא החג העברי היחיד החל בראש חודש (א' בתשרי), וכן הוא מכונה כסה, משום שהירח מכוסה בו ולא נראה. • וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם – נבואה על קיבוץ הגלויות מארצות רחוקות חזרה לירושלים, ובפרט גלות עשרת השבטים. • מִן־הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ – קראתי בתפילה לקב"ה ממקום צר, המסמל את הצרה והמצוקה, והקב"ה ענה לתפילתי והוציא אותי למרחב. • אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה – מאושר הוא העם היודע את סוד התקיעה בשופר, היודע להתחבר לקב"ה. • כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ – כל כלי נשק שיכוון נגדך. • וְכָל־לָשׁוֹן תָּקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי – תביסי את כל הקמים נגדך במשפט והמקטרגים עליך. • ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו – יובסו אויביו של הקב"ה. • בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם – ירעם עליהם ברעמים. • ידין – ידון, ישפוט, ישלוט. • אַפְסֵי־אָרֶץ – קצות העולם. • וְיִתֶּן־עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ – יחזק וירומם את מלך ישראל.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת אשכנז - אשכנז כללי
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
