|
בזכרי על משכבי / ר' יהודה אבן בַּלְעָם בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי זְדוֹן לִבִּי וַאֲשָׁמָיו אָקוּמָה וְאָבוֹאָה אֶל בֵּית אֱלֹהַי וַהֲדוֹמָיו וָאֹמַר בְּנָשְׂאִי עַיִן בְּתַחֲנוּנַי אֱלֵי שָׁמָיו נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו לְךָ אֵלִי צוּר חֵילִי מְנוּסָתִי בְצָרָתִי בְּךָ שִׂבְרִי וְתִקְוָתִי אֱיָלוּתִי בְּגָלוּתִי לְךָ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי וְנֶגְדְּךָ כָּל תַאֲוָתִי פְּדֵה עֶבֶד לְךָ צוֹעֵק מִיַּד רוֹדָיו וְקָמָיו נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בְּקָרְאִי מִן הַמֵצַר וְיִוָדַע בָּעַמִּים כִּי יָדְךָ לֹא תִקְצַר וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּת עָנִי צוֹעֵק מִתִגְרַת צַר אֲשֶׁר פְּשָׁעָיו לְךָ מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה עַל עֲלוּמָיו נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו מַה יִתְאוֹנֵן וְיֹאמַר מַה יְדַבֵּר וְיִצְטַדָּק יְצִיר חוֹמֶר אֲשֶׁר תָשׁוּב גְּוִיָּתוֹ כְּאָבָק דַּק מַה יִתֵּן לְךָ הָאָדָם כִּי יִרְשַׁע וְכִי יִצְדַּק הַלֹא מִלָּיו וּמִפְעָלָיו כְּתוּבִים בְּסֵפֶר יָמָיו נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו חֲצוֹת לַיְלָה לְךָ קָמוּ עֲבָדֶיךָ בְּמַהֲלָלָם זְכוּת אָבוֹת לָהֶם תִזְכּוֹר וְאַל תֵּפֶן לְמַעֲלָלָם קְנֵה עֲדָתְךָ כִּימֵי קֶדֶם קְדוֹשׁ יַעֲקֹב גֹּאֲלָם וְהִנָּשֵׂא הָאֵל עוֹשֶׂה הַשָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו |
| אחד מהפיוטים המושרים בפי עדות המזרח והמאגרב לקראת סוף סדר הסליחות. הפיוט נכתב ע"י ר' יהודה אבן בַּלְעָם, שחי בסביליה באמצע המאה ה-11 והיה דקדקן ופרשן מקרא. סליחה זו שלו, שזכתה לתפוצה בכל קהילות עדות המזרח, נועדה לאשמורת הבקר. הפיוט פותח בתיאור האדם ששנתו נודדת עליו בזוכרו את חטאיו והוא קם ממיטתו על מנת לעמוד בפני בוראו בבקשת סליחה ותחנון. המשפט החותם כל בית והמשמש כפזמון - נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו - לקוח מדברי דוד המלך שחטא וספר את עם ישראל שלא לצורך. אז בא אליו גד הנביא ואמר לו שהוטלה עליו גְזֵרָה אחת משלוש גזרות ועליו לבחור ביניהן: א. שבע שנות רעב; ב. שלושה חודשים בהם יינגף לפני אויביו; ג. שלושה ימים של מגפת דֶבֶר. דוד המלך בוחר בעונש הדֶבֶר ואומר: צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה - מוטב ליפול בידי הקב"ה מאשר בידי בשר ודם שכן רחמיו של הקב"ה על עמו עשויים לגבור בסופו של דבר. ואכן המגפה נמשכה פחות מהזמן הנקוב: וַיִּנָּחֶם יְיָ אֶל הָרָעָה וַיּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ. אירוע זה עומד בבסיס הפיוט - האדם מוסר את עצמו באופן מוחלט בידיו של האל מתוך תקוה ואמונה שרחמיו של הקב"ה יגברו והוא ישב על כסא רחמים ולא על כסא דין, האדם פונה אל האל בבקשת סליחה ורחמים מתוך הכרת אפסותו כיציר חומר, כעבד שבוי בידי יצרו ותאוותיו, והוא שואף להיפדות ולהיגאל ממצבו זה: עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בְּקָרְאִי מִן הַמֵצַר. |
| • בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי - בלכתי לישון, בעלותי על משכבי, אני מהרהר ועורך חשבון נפש, ואז נזכר אני ב: • זְדוֹן לִבִּי וַאֲשָׁמָיו - עוונותי, מעשי הרעים. • אֶל בֵּית אֱלֹהַי וַהֲדוֹמָיו - הולך אני אל בית הכנסת שהוא "בית מקדש קטן". בית הכנסת הוא כביכול ההדום, הכסא של האל, שכן שם הוא משרה שכינתו בתחתונים. • וָאֹמַר בְּנָשְׂאִי עַיִן - בהרימי את עיני למרום בתפילה. • נִפְּלָה נָא בְּיַד יְיָ - מוטב שניפול ביד האל, שרבים רחמיו, והוא שופט צדק, מאשר ליפול לידי בשר ודם. הביטוי לקוח מדברי דוד המלך לגד הנביא, בעת שהיה צריך לבחור את העונש שיקבל עם ישראל בשל חטא ספירת העם: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה (שמואל ב כד,יד). • לְךָ אֵלִי צוּר חֵילִי - המילים צור וחיל, מרמזות על כוחו של האל. • מְנוּסָתִי בְּצָרָתִי - אליו אני בורח בעת צרה. • בְּךָ שִׂבְרִי - שֵׂבֶר הוא לשון תקוה וציפיה, כנאמר בתהלים: וְאַל-תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי (קיט, קטז); שִׂבְרוֹ עַל יְיָ אֱלֹהָיו (קמו, ה). • אֱיָלוּתִי - כוחי. • לְךָ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי - אתה יודע את כל משאלותי ורצונותי הכמוסים. • וְנֶגְדְּךָ כָּל תַאֲוָתִי - האל רואה את צפונות ליבו של האדם, רצונותיו ותאוותיו. • פְּדֵה עֶבֶד לְךָ צוֹעֵק - הצל, גאל, הן את האדם, היחיד, והן את עם ישראל, שהם כעבדים שאינם בני חורין. • מִיַּד רוֹדָיו וְקָמָיו - מידי אויביו הקמים עליו להצר לו. ברובד העמוק יותר מדובר לא רק באויבים הפיזיים הממשיים,אלא גם באויבים הפנימיים, קרי היצר הרע והתאוות, שהאדם משועבד אליהם. • בְּקָרְאִי מִן הַמֵצַר - במובן הפרטי: מהמקום הנפשי הצר שאני שרוי בו, אני קורא אליך, ובמובן הכללי יותר: עם ישראל קורא אליך מן הגלות, שהיא מיצר לעומת מרחב הגאולה.עפ"י תהילים קיח, ה: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ. • וְיִוָּדַע בָּעַמִּים כִּי יָדְךָ לֹא תִקְצַר - כל העמים ידעו שאין גבול ליכולתך כאשר תגאל את עמך, עפ"י במדבר, יא, כג: וַיּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה הֲיַד יְיָ תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא. • וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּת עָנִי - אל תשיב ריקם את פני, ענות מלשון עוני וצער, עפ"י תהלים כב, כה: כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. • צוֹעֵק מִתִגְרַת צַר - תגרה מלשון מאבק, מריבה, נאנק תחת עול הצרים עליו. • אֲשֶׁר פְּשָׁעָיו לְךָ מוֹדֶה - מודה ומתוודה על חטאיו. • וּמִתְוַדֶּה עַל עֲלוּמָיו - מתודה גם על חטאות נעוריו. • מַה יִתְאוֹנֵן וְיֹאמַר - מה יוכל האדם לטעון לטובתו, והלא הוא: • יְצִיר חוֹמֶר - קורץ מחומר, מעפר. • אֲשֶׁר תָשׁוּב גְּוִיָּתוֹ כְּאָבָק דַּק - ואל עפר ישוב במותו. • מַה יִתֵּן לְךָ הָאָדָם - כביכול מה יוכל בשר ודם, להוסיף לאל, וכי מה זה משנה לו לאל כביכול, אם האדם רשע או צדיק, שהרי הוא מרומם ונעלה מכל זה. • הַלֹא מִלָּיו וּמִפְעָלָיו - בסופו של דבר מיליו ומעשיו של האדם רשומים וגלויים בפני האל, וגם אם האדם יתאונן או יצטדק זה לא יעלה או יוריד מן האמת. • חֲצוֹת לַיְלָה לְךָ קָמוּ - הכוונה לסליחות, שנערכות בחצות לילה. • עֲבָדֶיךָ בְּמַהֲלָלָם - עם ישראל נושאים תפילה. • זְכוּת אָבוֹת לָהֶם תִזְכּוֹר - זכור את זכות אבותם אברהם, יצחק, ויעקב, הקיימת ועומדת לעולם. • וְאַל תֵּפֶן לְמַעֲלָלָם - אל תתייחס לעוונותיהם. מעללם מלשון תעלול, וכן משחק מילים עם המילה מהללם, בשורה הקודמת. • קְנֵה עֲדָתְךָ כִּימֵי קֶדֶם - קנין הוא לשון ברית, הבטחה. זכור לעמך חסד נעורים וכרות איתם ברית כבראשונה, עפ"י תהילים עד, ב: זְכר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ. • קְדוֹשׁ יַעֲקֹב גֹּאֲלָם - כינוי לאל, הגואל את עמו. עפ"י ישעיהו כט, ג: וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ. • וְהִנָּשֵׂא הָאֵל - לשון רוממות ומלכות. • עוֹשֶׂה הַשָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו- שיבוץ מתוך הקדיש: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה בְּרַחֲמָיו שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. המשורר משתמש בה"א הידיעה לפני המילה שלום, כפי שאנו נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה (השלום, במקום שלום). |
| כותר |
בזכרי על משכבי |
|---|---|
| מעגל השנה |
יום כיפור;ימים נוראים;סליחות |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
