|
ואמרתם כה לחי / ר' יוסף חיים (הבן איש חי) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי בָּרוּךְ הוּא מִפִּי עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ הוּא מֵהֵרָיוֹן מְאוֹר גָּלִיל הָעֶלְיוֹן אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה בְּדַת תּוֹרָה תְּמִימָה מָלֵא מַדָּע וְחָכְמָה אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי דָּרַשׁ כָּל תַּעֲלוּמוֹת בְּעֹז וְתַעֲצוּמוֹת עָלָה מַעֲלוֹת רָמוֹת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי הֻחְבָּא בְּתוֹךְ מְעָרָה מִפְּנֵי הַגְּזֵרָה שָׁם לָמַד סִתְרֵי תוֹרָה אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי וְשָׁם נִבְרָא מַעְיָן לוֹ וְחָרוּב לְמַאֲכָלוֹ מַה טוֹב חֶלְקוֹ וְחֶבְלוֹ אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה דִּין רֵיכָא וּבַר רֵיכָא זָכָה וְרַבִּים זִכָּה אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי חִדֵּשׁ כַּמָּה הֲלָכוֹת הֵן בְּמִשְׁנָה עֲרוּכוֹת זֶה הַמַּרְגִּיז מַמְלָכוֹת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי טִהֵר אֶת עִיר טְבֶרְיָה עָשָׂה אוֹתָהּ נְקִיָּה הוֹדוּ לוֹ מִן שְׁמַיָּא אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי יָדַע כָּל הַנִּסְתָּרוֹת דְּבָרָיו עוֹשִׂים פֵּרוֹת בִּטֵּל כַּמָּה גְּזֵרוֹת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי כָּל יָמָיו אֲשֶׁר חָיָה אוֹת הַקֶּשֶׁת לֹא נִהְיָה כִּי הוּא אוֹת עוֹלָם הָיָה אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי לְכָל יִשְׂרָאֵל הֵאִיר בְּסוֹד תּוֹרָה הַבָּהִיר כְּאוֹר הַחַמָּה מַזְהִיר אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי מָקוֹם בָּחַר בִּשְׁמַיָּא עִם הַנָּבִיא אֲחִיָּה זֶה מִבְּנֵי עֲלִיָּה אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי נֶחְמָד מְאֹד לְמַעְלָה זָכָה לִיקָר וּגְדֻלָּה כֶּתֶר עֶלְיוֹן לוֹ נִגְלָה אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי סִינַי סִינַי לוֹ נִקְרָא אֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה מִמֶּנּוּ תֵּצֵא תּוֹרָה אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי עָשָׂה שִׁבְעִים תִּקּוּנִים יְקָרִים מִפְּנִינִים בָּם תִּקֵּן הָעֶלְיוֹנִים אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי פָּתַח פִּיהוּ בְחָכְמָה הוֹצִיא אוֹר תַּעֲלוּמָה תִּקֵּן זָהֳרֵי חַמָּה אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם גִּלָּה מִדְרַשׁ הַנֶּעֱלָם יָכוֹל לִפְטוֹר הָעוֹלָם [סוֹדוֹתָיו זָהָב כֻּלָּם] אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי קוֹלוֹ זִמֵּר עָרִיצִים וְהִכְרִית אֶת כָּל הַקּוֹצִים וְהִצִּיל הַלְּחוּצִים אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי רָאָה פָנָיו מְאִירִים בְּשִׁבְתּוֹ עִם חֲבֵרִים עֵת גִּלָּה סוֹד נִסְתָּרִים אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי שָׁלוֹם רַב עַל מִשְׁכָּבוֹ מַה טּוֹב חֶלְקוֹ וְטוּבוֹ דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ הוּא יַמְלִיץ טוֹב עָלֵינוּ אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי |
|
פיוט לכבוד ר' שמעון בר יוחאי, שנתחבר בבגדד לפני כ-140 שנה ע"י גדול חכמי המזרח בדורות האחרונים – רבי יוסף חיים, הידוע גם בכינויו 'הבן איש חי'. הפיוט, הבנוי על פי סדר הא"ב, זכה לתפוצה עצומה בכל קהילות ישראל והפך להיות אחד הפיוטים המרכזיים בהילולת ל"ג בעומר, שם הוא מושר ע"י קהילות חסידיות וספרדיות כאחת. בקרב החסידים מושר כל בית ע"י אחד מן המשתתפים והקהל עונה אחרי כל בית ובית בפזמון 'ואמרתם כה לחי...', בקצב הולך וגובר, בליווי במחיאות כפיים ובריקוד דבקות בחבורה לפי קצב השירה. הפיוט עוסק בדמותו האגדית של ר' שמעון בר יוחאי, שנחשב לאבי תורת הנסתר ושהמסורת מייחסת לו את ספר הזוהר. רשב"י היה דור רביעי לתנאים, וחי במאה השניה לספירה, אחרי חורבן הבית. השיר מושר בל"ג בעומר, אשר בו על פי המסורת נסתלק רשב"י מן העולם. ר' יוסף חיים, מחבר השיר, אורג וטווה את המוזכר על רשב"י במקורות הרבים (תלמוד, מדרשים, זוהר) ומתיך את הדברים לכדי פיוט אחד שלם, הפורש בפנינו את מסכת חייו הפלאית של מי שמכונה "שר הזוהר". |
| • וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי - הפיוט פותח בשבח וברכה לר' שמעון בר יוחאי, עפ"י לשון הברכה שביקש דוד המלך למסור לנבל הכרמלי, עת ביקש ממנו מזון ללוחמיו: וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם (שמואל א, כה, ו). עפ"י רש"י ברכה זו משמעה: מזל חי וקיים שימשיך כן לשנה הבאה; וגם: כן ראוי לאיש חי, לאיש זריז וחשוב... רב פעלים חי ומזורז, בעל מעשים. • אִישׁ אֱלֹהִים - רשב"י נתכנה בתארים רבים ונאדרי הוד, ביניהם גם התואר הזה, שכפי הנראה משקף את היותו קשור לתורת הנסתר. משה רבנו, שמואל, אליהו הנביא ואלישע כונו אף הם אִישׁ הָאֱלֹהִים, כינוי שהעיד על גדולתם וקרבתם לאל. • אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ - אשרי מי שזכה לראות את רשב"י. הביטוי נזכר במדרשים שונים בהקשר של משיח, גואלם של ישראל. ואולי לזאת התכוון המחבר בייחסו לבר יוחאי תכונות על אנושיות, מוארות וגואלות, כפי שמיחסים למשיח. מבין המדרשים נזכיר את זה המובא בפסיקתא דרב כהנא, נספחים פרשה ו: "אשרי שעה שמשיח נברא, אשרי הבטן שיצא ממנו, אשרי הדור שעיניו רואות, אשרי עין שזכתה לראותו...". • לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ - ישכיל ללמוד ממנו את תורת הנסתר. עפ"י משלי טז, כג: לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ וְעַל שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח. • קָדוֹשׁ הוּא מֵהֵרָיוֹן - עוד מרחם אימו נתקדש לה'. • מְאוֹר גָּלִיל הָעֶלְיוֹן - העיר מירון אשר בגליל העליון היתה מקום מושבו ובית מדרשו של רשב"י. קברו של רשב"י המצוי עפ"י המסורת במירון, שימש מקום עליה לרגל עוד מתקופה קדומה ובמשך כל הדורות. מקובלי צפת של המאה ה-16 הם שביססו את המנהג של "הילולא דרבי שמעון בר יוחאי", בל"ג בעומר, יום פטירתו. • גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה - רשב"י נמנה עם החוגים שהתנגדו לשלטון הרומאים בארץ ישראל לאחר מרד בר כוכבא והטיף נגד השלמה עם השלטון הזר. בשל גזירות אדריאנוס ומות הקדושים של ר' עקיבא רבו, רחש שנאה עזה אל הגויים בכלל ואל הרומאים בפרט. וכך מסופר במסכת שבת לג, ע"ב: "פעם אחת ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון וישב אצלם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיה של אומה זו. תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק .נענה רשב"י ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן. תיקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה, יתעלה; יוסי ששתק יגלה לציפורי; שמעון שגינה ייהרג". • בְּדַת תּוֹרָה תְּמִימָה מָלֵא מַדָּע וְחָכְמָה - רשב"י היה תלמידו של ר' עקיבא, ולמד מפיו תורה 13 שנים בישיבתו שבבני ברק, הוא אף למד הרבה מפיו בהיות ר' עקיבא בבית הסוהר והיה מגדולי תלמידיו. לא פלא איפה שהיה מלא מדע וחכמה, ופעל להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי בקרב תלמידי חכמים. בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, הגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות. • דָּרַשׁ כָּל תַּעֲלוּמוֹת - ר' שמעון נחשב לאחד מאבות התורה שבעל פה, אך במיוחד עשתה אותו המסורת לאבי "תורת הנסתר". ספר הזוהר, הספר העיקרי של הקבלה, יוחס על פי המסורת אף הוא לרשב"י. כמו כן יוחס לו קובץ המדרשים "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי" והחיבורים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י". • עָלָה מַעֲלוֹת רָמוֹת - העם ראה בו "מלומד בנסים" שתפילתו נשמעת. אחד מהנסים הללו מובא במסכת ברכות סה, ע"א: "רבי חזקיה בשם רבי ירמיה, כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר: בקעה, בקעה, התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה". סיפרו עליו שהיה עולה לרקיע ולומד שם רזי אלוקים, ובמיוחד את גאולת ישראל העתידה. • הֻחְבָּא בְּתוֹךְ מְעָרָה מִפְּנֵי הַגְּזֵרָה שָׁם לָמַד סִתְרֵי תוֹרָה - הגמרא (שבת לג, ע"ב) מספרת שבמשך י"ג שנים ישבו ר' שמעון ור' אלעזר בנו במערתא דפקע - דהיינו פקיעין, ועסקו בתורה. שם נתגלו להם רזים וסודות. אחרי י"ב שנים נתגלה אליהו הנביא ובישר לרשב"י כי מת המלך המבקש את נפשו וגזירתו נתבטלה. אז יצאו שניהם מן המערה וראו בני אדם כשהם חורשים וזורעים. אמר רשב"י: מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? - כל מקום שנתנו בו עיניהם מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. שבו למערה לעוד שנה עד ששמע רשב"י בת קול המצווה עליהם לצאת מן המערה. • וְשָׁם נִבְרָא מַעְיָן לוֹ וְחָרוּב לְמַאֲכָלוֹ - שהותו של רשב"י במערה ויציאתו ממנה מתוארת במקורות (שבת לג, ע"ב) כפלא בתוך נס. עץ החרוב, שבדרך הטבע גידולו בשמש ובאויר, גדל למענו אף בטחב ששרר במערה והוציא את פריו ביום בו הגיע רשב"י לשם. וגם מעיין נברא לו שם. • דִּין רֵיכָא וּבַר רֵיכָא - בארמית: מלך ובן מלך. רשב"י משול למלך ולבני מלכים. • זֶה הַמַּרְגִּיז מַמְלָכוֹת - כאמור, התנגד רשב"י לשלטון הרומאי וייחל לנפילת רומא בידי ממלכת הפרתים (באיזור פרס) שהיו האויב העיקרי של רומא, וכך אמר: "אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל - צפה לרגליו של משיח" (מדרש איכה רבה לא, יג). כאמור דבריו בגנות הרומאים, עוררו עליו את חמתם ובשל הלשנתו של יהודה בן גרים נידון למיתה ונאלץ להסתתר במערה. • טִהֵר אֶת עִיר טְבֶרְיָה - בתלמוד הבבלי (שבת לג, ע"ב) מסופר שכשיצאו ר' שמעון ואלעזר בנו מן המערה, ביקש ר' שמעון ל"תקן דבר", הואיל ונתרחש לו נס. אמרו לו שבטבריה יש מקום של ספק טומאה (של מת) ויש צער לכהנים להקיפו (טבריה היתה מוחזקת כעיר טמאה שאין הכהנים יכולים לדור בתוכה כי אין לעבור בשווקיה. כך הלכו רגלי היהודים ונדחקו מן העיר). רשב"י טיהר את טבריה בדרך נסית (ראו שבת לד, ע"א) וכך אפשר את אכלוסה בחכמי המשנה. ר' יהודה הנשיא, תלמידו הגדול של רשב"י קבע בה את ישיבתו הגדולה ולשם גלתה הסנהדרין. • בִּטֵּל כַּמָּה גְּזֵרוֹת - רשב"י השתתף במשלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על השבת והמילה. • כָּל יָמָיו אֲשֶׁר חָיָה אוֹת הַקֶּשֶׁת לֹא נִהְיָה - הקשת היא אות וזכר לברית שכרת הקב"ה עם עולמו ולהבטחתו כי לא יביא עוד מבול על הארץ, ככתוב בבראשית ח, יג-טז: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. אם כן זכותו של רשב"י עמדה לבני דורו וכל ימיו לא נראתה הקשת, ככתוב במסכת ברכות ס"ה, ע"א: "רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן". • לְכָל יִשְׂרָאֵל הֵאִיר - האיר את עיניהם של ישראל בתורת הנסתר. • בְּסוֹד תּוֹרָה הַבָּהִיר - יתכן וכאן רומז המשורר לספר קבלי נוסף, "ספר הבהיר", שהוא קדום יותר לספר הזוהר, ומיוחס לר' נחוניא בן הקנה בן המאה השניה לספירה, והמפרש את "ספר יצירה" (שאף הוא ספר קבלי קדום המיוחס לאברהם אבינו ע"ה). • כְּאוֹר הַחַמָּה מַזְהִיר - שוב, השורש זה"ר, רומז לספר הזוהר, החיבור הקבלי הגדול והחשוב ביותר, המיוחס לרשב"י. • מָקוֹם בָּחַר בִּשְׁמַיָּא עִם הַנָּבִיא אֲחִיָּה - רשב"י בחר בחייו את מקומו בגן עדן ליד אחיה השילוני, כמתואר בספר הזוהר: "...ועכשיו שלחו אחרי מלמעלה והראו לי מקום הצדיקים בעוה"ב. ולא נתיישר לי הדבר אלא עם אחיה השילוני. ובחרתי מקומי ובאתי, ובאו אתי ג' מאות נשמות הצדיקים ולמעלה מהם אדם הראשון שהיה יושב אצלי והיה מדבר עמי...". ניגש אליו אלעזר בנו ושאלו: "ומה אני שם"? השיב לו אביו - בעוה"ב בחרתי את מקומי ומקומך (מובא בספרו של חיים ע. קוליץ, בן העלייה, עמ' 266). אחיה השילוני התנבא בימיו של ירבעם בן נבט. חז"ל מונים אותו בין שבעה צדיקים ש"קיפלו את העולם וראו ושימשו זה את זה". לדעת חז"ל (בבא בתרא קכ"א, ע"ב) האריך אחיה ימים וחי כשש מאות שנה, ראה את עמרם אביו של משה רבנו והיה רבו של אליהו הנביא. זכותו של אחיה היתה כה גדולה בעיני חז"ל, עד שאמרו שאם אברהם לא ירצה לשאת בזכותו את כל הדורות ממנו ועד דורו של ר' שמעון בן יוחאי, יוכלו אחיה השלוני ורשב"י לשאת את כולם ולמלטם עד דורו של משיח (בראשית רבה לה). עפ"י המסורת החסידית התגלה אחיה הנביא לבעש"ט ולימד אותו רזים. • זֶה מִבְּנֵי עֲלִיָּה - רשב"י נתפס כבן עליה, הטהור והמורם מענייני העולם הזה. הוא עצמו מעיד על עצמו ועל בנו, ר' אלעזר, שהם בני עליה: "א"ר ירמיה משום רשב"י, ראיתי בני עלייה והן מועטין. אם אלף הן אני ובני מהן. אם מאה הם אני ובני מהן. אם שניים הן אני ובני הן (סוכה מה, ע"ב). • נֶחְמָד מְאֹד לְמַעְלָה - בעולם העליון. • כֶּתֶר עֶלְיוֹן לוֹ נִגְלָה - כאן רומז המחבר לספירת כתר, הספירה העליונה ביותר מבין עשר הספירות, והיא מסמלת את האין, את הנעלם ביותר. • סִינַי סִינַי לוֹ נִקְרָא - ביטוי תלמודי לאדם בקי. • אֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה - ביטוי תלמודי לאדם חשוב, מנהיג, ראש החבורה, כשם שהאריה נחשב למלך החיות. רשב"י ובנו כונו כך, כפי שמובא בגמרא (בבא מציעא פד, ע"ב): "אמר ליה (רבן שמעון בן גמליאל לבנו ר' יהודה הנשיא): בני, אל ירע לך שהוא (ר' אלעזר בנו של רשב"י) ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל...". • עָשָׂה שִׁבְעִים תִּקּוּנִים - ספר "תיקוני זהר" שאף הוא מיוחס לרשב"י, הכולל 70 תיקונים, על המלה "בראשית". הרמח"ל (ר' משה חיים לוצאטו), חיבר בשנת 1729 ספר בשם זה (70 תיקונים) ונושאו גאולת ישראל. ייתכן שה"בן איש חי", מחבר השיר, רומז גם לספר זה. • פָּתַח פִּיהוּ בְחָכְמָה - עפ"י הנאמר במשלי (לא, כו) על "אשת חיל": פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה. • הוֹצִיא אוֹר תַּעֲלוּמָה - הוציא לאור והאיר את סודות התורה. • מִדְרַשׁ הַנֶּעֱלָם - מדרש הנעלם הוא חלק מספר הזוהר. • יָכוֹל לִפְטוֹר הָעוֹלָם - רשב"י העיד על עצמו שהוא יכול לפטור את העולם מן הדין: "ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה. ואילמלי (=ואילו) אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו. ואילמלי (=ואילו) יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו" (סוכה מה, ע"ב). • קוֹלוֹ זִמֵּר עָרִיצִים וְהִכְרִית אֶת כָּל הַקּוֹצִים - כנסת ישראל משולה לשושנה והקוצים המקיפים אותה הם אומות העולם. מגמתו של עם ישראל בעולם היא להכרית (באמצעות התפילות והכוונות של תורת הסוד שלו) את כוחות הטומאה והרע בעולם ולאפשר את האיחוד בין הדוד והרעיה (הפועל ז.מ.ר עשוי להתפרש בשני אופנים: א. להכרית, לזמור במזמרה; ב. לשיר, לזמר). בדומה לתפילה הנאמרת לפני אמירת תהלים, שאף לה יש משמעויות מעולם הסוד: "יהי רצון... שתעמוד לנו זכות פסוקי תהלים... לכפר פשעינו... ולזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה, ולחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחוה ורעות...". • רָאָה פָנָיו מְאִירִים בְּשִׁבְתּוֹ עִם חֲבֵרִים עֵת גִּלָּה סוֹד נִסְתָּרִים - מכאן ואילך, מתאר המחבר את שאירע בעת הסתלקותו של רשב"י מן העולם ביום ל"ג בעומר. אז כינס את "החבורה הקדושה" וגילה להם סודות ורזים. ביתו של רשב"י התמלא אור גדול מכוח הרזים שגילה ולא שקעה בו השמש עד שגילה רשב"י את כל מה שניתנה לו רשות לגלות. אותו יום האיר לעולם כולו, ומשום כך חוגגים את יום ההילולא של רשב"י במדורות, לסמל את האור והאש של תורת הסוד, שסבבו את ביתו של רשב"י ביום הסתלקותו. וכך נאמר שם: "באותו יום שרבי שמעון רצה להסתלק מן העולם, והיה מסדר את דבריו, נתאספו החברים אצל ר"ש, והיו לפניו ר' אלעזר בנו ור' אבא ושאר החברים, והיה הבית מלא. נשא ר"ש את עיניו וראה שנתמלא הבית...בעוד שהיו יושבים, פתח עיניו ר"ש וראה מה שראה. ואש סובבה את הבית. יצאו כולם, ונשארו ר' אלעזר בנו, ור' אבא, ושאר החברים ישבו מבחוץ... קם ר' שמעון וישב, וצחק, ושמח. אמר, איפה הם החברים. קם ר' אלעזר והכניסם. ישבו לפניו...אמר ר' שמעון, הנה עתה, שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעולם הבא. והנה דברים קדושים שלא גיליתי עד עתה, שלא גיליתי בפני השכינה, שלא יאמרו שנסתלקתי בחסרון מן העולם...וכך אני מסדר אתכם, רבי אבא יכתוב, ור' אלעזר בני, ילמוד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם... אמר רבי אבא, לא גמר "המאור הקדוש" (רשב"י) לומר "חיים", עד שנדמו דבריו (רשב"י סיים את דבריו בפסוק: "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם"). ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי, כי האור היה גדול ולא הייתי יכול להסתכל... כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היה מי שהתקרב אליו, מחמת שהאור והאש היו מסבבין אותו..." (ספר הזוהר, פירוש הסולם, כרך ט"ז, פרשת האזינו, פרק האדרא זוטא). • שָׁלוֹם רַב עַל מִשְׁכָּבוֹ מַה טּוֹב חֶלְקוֹ וְטוּבוֹ - בסופו של היום לאחר שנסתלקה האש, ראה ר' אבא את ר' שמעון שנפטר מהעולם כשהוא שוכב על ימינו מעוטף בטלית, ופניו שוחקות. כפי שמתואר שם: "אחרי שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קודש הקדשים, שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו, ופניו מחייכין...". • דּוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ - חכמת הסוד קרויה גם חכמת האמת. השיבוץ מתהלים טו, ב: הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. • תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ הוּא יַמְלִיץ טוֹב עָלֵינוּ - תורתו וזכותו של ר' שמעון בר יוחאי ,שבזכותו נגלו סודות התורה לעולם, תגן עלינו. וכך הוא אומר במסכת שבת קלח, ע": "תניא רבי שמעון בן יוחי אומר, חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר (דברים לא): כי לא תשכח מפי זרעו...". ואכן סופי התיבות של פסוק זה יוצרות את השם "יוחאי" שבזכותו לא נשתכחה תורה מישראל. |
| כותר |
ואמרתם כה לחי |
|---|---|
| מעגל השנה |
ל'ג בעומר;לכל עת |
| מועד התפילה |
אחר |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
