• ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' – פסוק הוא מחבקוק ג, ב: ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. • שָׁמַעְתִּי וְנִרְגַּזְתִּי – שמעתי וחרדתי, לפי המשך הפרק בחבקוק (ג, טז) שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלְלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז... • יוֹם בּוֹ תִּפְקְדֵנִי – ביום המשפט שבו תזכור אותי. • זָחַלְתִּי – כמו הלכתי על גחוני מתוך פחד. • וְחַלְתִּי – ופחדתי. • יוֹם בּוֹ תְּדִינֵנִי – היום בו אתה דן אותי. • פֶּן בְּאַפְּךָ תַּמְעִיטֵנִי – שמא תפגע בי בכעסך. • כִּי גָדוֹל יוֹם ה' – פסוק הוא מיואל ב, יא. בפרק ב' מיואל מדובר ביום ה', שבו תבוא מכת ארבה, אך החלחלה המופיעה בפסוקים שם, והקריאה לתשובה בעקבות האסון, מתאימים גם לכאן: לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם. וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ. וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. • ה' מִי לֹא יִירָא – לפי עמוס ג, ח: אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא ה' אלוהים דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא. • יָאֲתָה – ראויה, מתאימה. • כִּי לְךָ יָאֲתָה גְדֻלָּה וּגְבוּרָה – לפי ירמיהו י, ז: מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ. • בַּאֲתַר דִּי זְקוּקִין דְּנוּרָא – במקום של ניצוצות אש. • מִי יַעֲמֹד בְּסוֹד ה' – מי יבין את תכניותיו של ה', לפי ירמיה כג יח: כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד ה' וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ מִי הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ וַיִּשְׁמָע. • מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין – לפי משלי כ, ח מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע. • מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין סְבִיבָיו שְׂרָפִים עוֹמְדִים – שְׂרָפִים הם מלאכים. התיאור לפי ישעיהו ו, א–ב: ...וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ... • עוֹמְדִים עַל מִדִּין – עומדים בדין, כפי הפרשנות המסורתית לפסוק משירת דבורה (שופטים ה, י): רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ (ראו תרגום יונתן ורש"י). • כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יוֹדְעֵי דָת וָדִין – כי כך ה' פועל לפני שריו ומלאכיו, לפי האמור באחשורוש (אסתר א, יג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יֹדְעֵי דָּת וָדִין. • לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה' – לפי תהלים צב, טז: לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה' צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ. • אַדִּיר – גדול וחזק. • מַשְׁפִּיל וּמֵרִים – מנמיך ומגביה. • בְּמֵימַר קַדִּישִׁין וּבִגְזֵרַת עִירִין – דבר ה' מתבטא במאמר המלאכים ובגזירתם, לפי דניאל ד, יד: בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ. • מְפוֹצֵץ סְלָעִים – כוחו של דבר ה' עצום, לפי האמור בירמיהו כג, כט: הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע. • מְפוֹצֵץ סְלָעִים וּמְשַׁבֵּר הָרִים – לפי דבר ה' לאליהו במלכים א יט, יא: צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה'... • כָּל מוֹצָא פִי ה' – כל דברי ה', לפי דברים ח, ג: כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם. • לִפְנֵי חֵילוֹ – לפני גדודיו. • קָרֵי בְחַיִל – קורא בכוח. ראו דניאל ג, ד; שם ד, יא; שם ה, ז. • מָאן בָּעֵי סַם חַיֵּי – מי רוצה סם חיים? לפי האגדה מויקרא רבה טז, ב, על הרוכל שהציע למכור סם חיים, וכשר' ינאי ביקש ממנו לקנותו, הסתבר שמדובר בפסוק מתהלים אודות נצירת הלשון. • וְהוּא בֶּן חָיִל – אם הוא גיבור. • יָקוּם – יתגבר על עצמו. • בְּטֶרֶם יִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל – לפני שיזדקן. דימוי זה, מקורו בפרק האחרון של קהלת (יב, ג), המתאר את תהליך הזדקנות הגוף: בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת. • וְיָשֹׁב אֶל ה' – לפי ישעיהו נה, ז: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. • לִבִּי מִלַּהֲבֵי אֵשׁ רִשְׁפְּךָ בּוֹרֵחַ – לבי בורח מאש זעמך או מאש קנאתך, או בכלל חרד מרוממות מקומו של ה' המדומה לגחלי אש מתלקחים. הביטוי לקוח משיר השירים ח, ו: עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. • נוֹרָא – האדם, שליח הציבור, העומד ביראה לפני ה'. • בְּעַם רָם – בקרב הציבור, שהוא ישראל, עם גבוה. • בְּמַר צוֹרֵחַ – צועק במרירות, לפי תיאורו של צפניה (א, יד–טז): קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם ה' מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר. יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת. • אֵיךְ יַעֲלֶה וְיָבֹא קֵרֵחַ – איך אבוא אני שליח הציבור, כשאני דל ושפל. (ראו את גינויו של אלישע כשהתקלסו בו הנערים הקטנים ואמרו כנגדו (במלכים ב ב, כג) עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. 'יעלה' הוא ביטוי שמשתמשים בו לגבי שליח ציבור הניגש להתפלל. • אֶל מְקוֹם שַׁלְהֶבֶת יָהּ ה' – אל מקום השכינה של ה'. דבריו רומזים לסכנה שבכניסת הכהן הגדול ביום הכיפורים ל'מקום אש להבת שלהבת', כמתואר בסדר העבודה של הכהן הגדול. • עֲנֵה עָנִי – לפי תהלים פו, א: ...עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. • כְּדַל – כמו עני ואביון. • תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ – תן בלבם לבקש ממך משאלות ראויות ותקשיב להם. לפי תהלים י, יז: תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. • נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה' – ה' האר פניך אלינו. פסוק הוא מתהלים ד, ז: רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה'. • נַחֲלֵי דִמְעוֹתַי – דמעותי הרבות הזורמות כנחלים. מקור הביטוי באיכה ב, יח: צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה... • נַחֲלֵי דִמְעוֹתַי מֵעַי הִרְתִּיחוּ – דמעותי החמות הרתיחו את מעי, את גופי. • גַּחֲלֵי חַטֹּאתַי טוּחוֹתַי הִקְדִּיחוּ – טוּחוֹת הן הכליות. חטאי הבוערים הבעירו את כליותי. • דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ – הדין יושב והספרים פתוחים, לפי דניאל ז, י: נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ. • לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה' – לפי תהלים צח, ו: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'. • סִפְרֵי חַיִּים וּמֵתִים לְפָנֶיךָ נִפְתָּחִים – לפי בבלי, ראש השנה טז ע"ב: "שלושה ספרים נפתחין בראש השנה: אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר [מיד] לחיים. רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו – נכתבין לחיים, לא זכו – נכתבין למיתה". • בְּחַסְדֵי אָבוֹת רִאשׁוֹנִים אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים – אנחנו בוטחים ונשענים על זכות אבותינו העומדת לנו. • תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ כְּרֵיחַ נִיחוֹחִים – הלוואי שתפילתנו תתקבל, כפי שהתקבלה הקטורת במקדש, לפי תהלים קמא, ב: תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. • ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ ה' – החיה במשך שנים את האדם, שאותו פעלת ויצרת. זהו סוף הפסוק שבו פתח המשורר את פיוטו מחבקוק ג, ב: ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר.
|