• אֵל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמַיִם - לפי האמור בדברים כח, יב יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ... • יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם - ה' יגרום לכך שהרוח תנשוב ושהגשם ירד. פסוק הוא מתהלים קמז, יח: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם. • בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן - בגשמי ברכה. מקורו של ביטוי זה בדבריו של חוני המעגל אל ה' במשנה (תענית ג, ח): "לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה". • עֵדָה - עם ישראל. • בְּפַחֵי יָגוֹן כְּצִפּוֹר לְכוּדָה - הלכודים בצערם כמו ציפור במלכודת. הדימוי מופיע במספר מקומות בתנ"ך, למשל בקהלת ט, יב: כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם. • בְּצִדְקַת אַב הָמוֹן - בזכות אברהם, שנקרא אב המון. כך נדרש שמו, כשנוספה אליו האות ה"א: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (בראשית יז, ה). • הֵכִין סְעוּדָה - לאורחיו. • וְאָמַר יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם - כך אמר אברהם לשלושת האורחים שבאו לבקרו כחום היום: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (בראשית יח, ד). • גָּשֶׁם נְדָבוֹת - שפע של גשם, גשמי ברכה, לפי הביטוי המופיע בתהלים סח, י: גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ. • מִשְּׁמֵי עֲלִיָּה - מהשמים העליונים. • בַּצִּיָּה - במדבר, בשממה. • רַב עֲלִילִיָּה - העושה רבות, לפי כינויו של ה' בפסוק מירמיהו לב, יט: גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. • בְּצִדְקַת נֶעֱקַד בְּהַר הַמֹּרִיָּה - בזכות יצחק, שנעקד בהר המוריה, כמסופר בבראשית כב. • וְשָׁב וְחָפַר בְּאֵרוֹת הַמַּיִם - כפי שמסופר בבראשית כו, יח: וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם... • דְּלֵה עַמְּךָ מִמְּהוּמָה - העלה את עמך מתהומות צרותיו. • וְרוּחַ קָדְשְׁךָ עָלָיו הַאֲצֵל - חלוק עליו מרוח הקודש שלך, כפי שנאמר למשל בבמדבר יא, כה: וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ. • בְּצִדְקַת אִישׁ תָּם - בזכות יעקב, שנקרא איש תם (שלם), כמתואר בבראשית כה, כז: וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים. • מַקְלוֹת פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמַּיִם - לפי המסופר בבראשית ל, יעקב הציג בשקתות שמהן שתה צאנו מקלות מפוצלים, כך שהצאן שבאו לשתות מהן ראו את המחשוף הלבן במקלות, והמליטו עקודים, נקודים וטלואים. כך זכה יעקב במשכורת גדולה יותר עבור עבודתו. • הָאֵר פָּנִים - מקור הביטוי בברכת כהנים (במדבר ו, כה): יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. • עַל עַם דָּל בְּשַׁוְּעוֹ - על ישראל, שהוא דל ועני, בהתחננו אליך. • נִלְכַּד בְּפִשְׁעוֹ - לכוד במלכודת עוונותיו וחטאיו. • וְעַל כֵּן אֵחַר יִשְׁעוֹ - ועל כן מתעכבת גאולתו, ישועתו. • בְּצִדְקַת עָנָו - משה, עליו נאמר: וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (במדבר יב, ג). • נָס מִפַּרְעֹה וַיֵּשֶׁב עַל בְּאֵר הַמַּיִם - כפי שנאמר לאחר שמשה הרג את המצרי: וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר (שמות ב, טו). • וְתַזִּיל מִטְרוֹת עֹז - והורד גשמים חזקים. מקור הביטוי באיוב לז, ו: כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ. • מִמְּעוֹנִים - מן השמים. • דְשֵׁנִים - רעננים, מלאי טובה. • בְּצִדְקַת נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים - בזכות אהרן, שהיה הכהן הגדול הראשון. הכהן הגדול הוא היחיד מן העם שהותר לו להיכנס לבית קודש הקדשים אחת לשנה, ביום הכיפורים (ראו ויקרא טז). • צֻוָּה עַל נִסּוּךְ הַמַּיִם - ניסוך המים על גבי המזבח בימי חג הסוכות על ידי הכהנים. לפי התלמוד הבבלי (תענית ג ע"א) מקור המצווה בהלכה למשה מסיני. • זְכֹר רַחֲמֶיךָ - לפי תהלים כה, ו: זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה. • יוֹצֵר מְאוֹרוֹת - ה', יוצר השמש, הירח והכוכבים. • וְצַוֵּה עָבֶיךָ - וצווה על ענניך. שיבוץ הוא ממשל הכרם בישעיהו ה, ו ...וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר, במשמעות מהופכת. • עָבֶיךָ יְרִיקוּן - לפי קהלת יא, ג אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ... • יְרִיקוּן אוֹרוֹת - להתרוקן, להמטיר את מימיהם, תוך שהם משפיעים את טובם. • בְּצִדְקַת נְעִים זְמִירוֹת - דוד המלך, שכונה כך בשמואל ב כג, א ...נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. • אָמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם - כך מסופר על דוד בשמואל ב כג, טו: וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר. • חַשְׁרַת מַיִם - התעבות מים, לפי שמואל ב כב, יב: וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. • וְתוֹצִיא אֶבֶן הָרֹאשָׁה - תסיר את המחסום בפני הגשם, המדומה כאן לאבן הנתונה בראש הקשת, והמחזיקה את הקשת כולה. • בְּצִדְקַת לָקַח צְלוֹחִית... נִרְפְּאוּ הַמַּיִם - אלישע הנביא, עליו מסופר (במלכים ב ב, יט-כב) שריפא את המים הרעים של יריחו, על ידי מלח שהשליך מתוך צלוחית חדשה אל מוצא המים. • טַרְפֵּי צֶמַח אֲדָמָה הַמְצִיא - הצמח את עלי הצמח, הלשון לפי יחזקאל יז, ט ... וְיָבֵשׁ כָּל טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ... • הָפֵק רְצוֹנִי - הוצא את רצוני אל הפועל. ביטוי זה מופיע גם במשלי ח, לה: כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה', וראו גם שם יח, כב. • חִזְקִי - אלוהַי, המחזק ומחזיק אותי וממנו מקור כוחי. מקור הביטוי בתהלים יח, ב: אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי • וְאַמְצִי - אמץ וחזק אותי. • מוֹצִיא מֵחַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מַיִם - ה', המוציא מעיין מים מסלע. מקור השיבוץ בתהלים קיד, ח: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם.
|