|
אעופה אשכונה / ר' יצחק אביחצירא אָעוּפָה אֶשְׁכֹּנָה וְאַרְחִיקָה נְדֹד בַּמִּדְבָּר אָלִינָה וְאוּלַי אֶמְצָא דּוֹד נֶשֶׁק אַהֲבָתוֹ בְּלִבִּי בֹּעֵרָה מִיּוֹם פְּרֵדָתוֹ נַפְשִׁי עָלַי מָרָה יְדִיד מֶנִי בָּרַח הָלַךְ עֲזָבַנִי אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אָרַח וְאֵלְכָה גַּם אֲנִי יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ דּוֹדִי בֵּין חֲבֵרִים נִלְכַּדְתִּי בְּמוֹקֵשׁ הִכּוּנִי הַשֹּׁמְרִים צִפִּיתִי לְדוֹדִי מָתַי יָבוֹא אֵלַי יַלְבִּישֵׁנִי עֶדְיִי וִירַחֵם עָלַי חֲשֹף זְרוֹעֲךָ לְקַבֵּץ פְּזוּרִים גַּלֵּה קֵץ יִשְׁעֲךָ וְדִגְלְךָ הָרֵם קוּמִי יְחִידָתִי וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה אֲחוֹתִי רַעְיָתִי הִנֵּה גוֹאֲלֵךְ בָּא חֲמוּדָה יְקָרָה רַבַּת הַמַּעֲלוֹת גַּם מִפָּז נִבְחָרָה צְאִי נָא בִמְחוֹלוֹת זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ נְעוּרִים הֵיכָלֵךְ אֲיַסֵּד בְּאַבְנֵי סַפִּירִים קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים |
|
פיוט ממסורת יהודי מרוקו, פרי עטו של ר' יצחק אביחצירא, בנו הרביעי והקטן של רבי יעקב אביחצירה המכונה 'אביר יעקב', סביו של ה'באבא סאלי'. ר' יצחק, תלמיד-חכם ומקובל, פעל במרוקו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. זהו אחד מבין הפיוטים המופיעים בקובץ השירים 'יגל יעקב' – קובץ שירים פרי עטם של הרבנים משושלת אביחצירה. הפיוט עומד בהשפעה ברורה של שיר השירים, הן באוירה הכללית של השיר ושל סיפור הרעיה המבקשת את הדוד, הן בשיבוץ של קטעי פסוקים וצירופי לשון מתוך שיר השירים. הוא מצטיין בהבעה יפה בפשטותה, כובשת לב, של החיפוש ההדדי בין הדוד והרעיה, המסמלים את עם ישראל ואלוהיו. לפיוט תבנית של דו-שיח בין שני הדוברים, תחילה שומעים את קולה של הרעיה המחפשת את הדוד, האל - שמא למדבר נעלם? או, חלילה, נבלע בין צרים? קצת אחרי מחציתו של השיר מופיע קולו של האהוב, הקב"ה, הנענה לקריאת הרעיה ומבטיח לה "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ". בבית האחרון נשמע קולם של הדוד והרעיה גם יחד. הרעיה שומעת את קול דודה הבא ומדלג על ההרים והדוד משיב לה: קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים. שלא כמו שיר השירים, נחתם השיר בנימה אופטימית, של מפגש ואיחוד בין שני האוהבים. |
| • אָעוּפָה אֶשְׁכֹּנָה וְאַרְחִיקָה נְדֹד בַּמִּדְבָּר אָלִינָה וְאוּלַי אֶמְצָא דּוֹד – הפייטן מעוניין לצאת למסע בעקבות אלהיו ('דוֹד' – כינוי לאהוב במגילת שיר השירים) כציפור נודדת. מיוסד על תהלים (נה, ז-ח): וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה. הדימוי לבעל-כנף בכלל וליונה בפרט רווח מאוד במסורת הפיוט, ונפוץ למשל בפיוטי ר' יהודה הלוי. נֶשֶׁק אַהֲבָתוֹ בְּלִבִּי בֹּעֵרָה – אהבתי אליו בוערת בלבי, והיא כנשק נגדי. יְדִיד - 'ידיד' הוא כינוי מדרשי לקדוש ברוך הוא, ראו למשל מסכת אבות דרבי נתן (נוסחא ב, פרק מג): "הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד, שנאמר 'אשירה נא לידידי' (ישעיהו ה:א)". אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אָרַח וְאֵלְכָה גַּם אֲנִי – אחפש את הדרך בה הלך ממני ואלך בה למצאו. 'אָרַח' מלשון אורַח, דרך (ראו למשל תהלים קמב, ד). בטור משובץ קטע מפסוק בזכריה (ח, כא): ...נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי. יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ דּוֹדִי בֵּין חֲבֵרִים נִלְכַּדְתִּי בְּמוֹקֵשׁ הִכּוּנִי הַשֹּׁמְרִים – הטור מתכתב בגלוי עם שיר השירים (ה, ו-ז): ...בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. צִפִּיתִי לְדוֹדִי מָתַי יָבוֹא אֵלַי – ברוח דברי משורר התהלים (קא, ב): אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי... יַלְבִּישֵׁנִי עֶדְיִי וִירַחֵם עָלַי – אני מחכה ומייחל לכך שהקב"ה ירחם עלי ויקשט אותי שוב בתכשיטי; רומז לקיבוץ הגלויות המובטח בנבואת ישעיהו (מט, יח): שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה. חֲשֹף זְרוֹעֲךָ לְקַבֵּץ פְּזוּרִים – גלה, אלוהי, את כוחך הגדול, וקבץ גלויות ישראל לארצם. מיוסד על ישעיהו (נב, י): חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. גַּלֵּה קֵץ יִשְׁעֲךָ וְדִגְלְךָ הָרֵם – גלה אימתי תבוא הגאולה, והתנהל בגאון בעולמך. קוּמִי יְחִידָתִי וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה – מכאן ואילך פניית הקב"ה במענה לכלתו, כנסת ישראל; לחילופין אפשר שמדובר בפניית הפייטן אליה, בהיותו מתווך בין האוהבים. אֲחוֹתִי רַעְיָתִי הִנֵּה גוֹאֲלֵךְ בָּא – עוד מעט קט המשיח בא. הצירוף 'אֲחוֹתִי רַעְיָתִי' מקורו בשיר השירים (ה, ב). גַּם מִפָּז נִבְחָרָה - האהובה יקרה גם מזהב. צְאִי נָא בִמְחוֹלוֹת – מיוסד על ירמיהו (לא, ג): עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ נְעוּרִים – מיוסד על נבואת ירמיהו (ב, ב): הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. הֵיכָלֵךְ אֲיַסֵּד בְּאַבְנֵי סַפִּירִים – אבנה מחדש את בית המקדש באבנים יקרות; ביטוי שאול מנבואת ישעיהו (נד, יא): עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים – הגאולה עומדת אחר כתלנו, ועוד מעט קט והמשיח יופיע. 'קוֹל דּוֹדִי' רומז לאהוב עצמו, הקב"ה אך גם למשיח, על פי המדרש (ראו למשל מדרש שיר השירים זוטא, ב:ח); הטור כולו מיוסד על שיר השירים (ב, ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת. קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים – קומו, ישראל, והיענו לגאולתכם; הגיע זמן החירות. |
| כותר |
אעופה אשכונה |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
