|
קדיש דרבנן יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא (אָמֵן) בְּעַלְמָא דִּי־בְרָא כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (אָמֵן). בְּחַיֵּיכוֹן, וּבְיוֹמֵיכוֹן, וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן (אָמֵן) (קהל וש"צ:) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעַלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח, וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרֹמַם, וְיִתְנַשֵּׂא, וְיִתְהַדַּר, וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלַּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ־הוּא (אָמֵן) לְעֵלָּא מִן כָּל־בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעַלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן (אָמֵן) עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל־רַבָּנָן, וְעַל־תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל־ כָּל־תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְּעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא דִּי־בְאַתְרָא הָדֵין, וְדִי־בְכָל־אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לַנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן (אָמֵן). יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע, וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָא, וּרְפוּאָה, וּגְאֻלָּה, וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה, וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן (אָמֵן). עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל־כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן). תרגום: יתגדל ויתקדש שמו הגדול. בעולם שברא כרצונו וימליך מלכותו ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו. בחייכם ובימיכם ובחיי כל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב ואמרו אמן. יהא שמו הגדול מברך לעולם לעולמי עולמים יתברך, וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא למעלה מעל הברכות, השירות, התשבחות והנחמות שאמורות בעולם ואמרו אמן. על ישראל ועל רבותינו ועל תלמידיהם ועל כל תלמידי תלמידים שעוסקים בתורה הקדושה, אשר במקום הזה ואשר בכל מקום ומקום, יהא לנו ולהם ולכם חן וחסד ורחמים מלפני אדון השמים והארץ ואמרו רמן. יהא שלום רב מן השמים, חיים ושובע, וישועה ונחמה ושיזבא ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה ורווח והצלה לנו ולכל עמו ישראל ואמרו אמן. עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן. |
|
כך כותב הרמב"ם (רבי משה בן מימון) על אמירת קדיש דרבנן: "כָּל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ יָתֵר שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וַאֲפִלּוּ בַּמִּדְרָשׁוֹת אוֹ בַּהַגָּדוֹת, כְּשֶׁהֵן מְסַיְּמִין, אוֹמֵר אֶחָד מֵעוֹמֵד קַדִּישׁ בְּנֹסַח זֶה" (משנה תורה ספר אהבה, סדר התפילה). הקשר זה של אמירת קדיש דרבנן הוא כנראה שימושו הקדום של הקדיש, עוד לפני שנכנס להיות חלק אינטגרלי מהתפילה; מטרתו להלל את ה' לאחר לימוד התורה בעם רב. במקור הוא נאמר דווקא בפי מגיד השיעור, שהיה מסיים את דבריו בשבחו את הא-ל באוזני שומעי לקחו. ההקשר שבו הוא נאמר מכוון את הברכה "על ישראל ועל רבנן" ללומדים שלמדו זה עתה. קדיש דרבנן נקרא כך על שם התוספת שבו שמתחילה במילים "על רבנן" (כך בנוסחים ישנים. בנוסחים המוכרים לנו היום: "על ישראל ועל רבנן", לכן יש המכנים אותו גם "קדיש על ישראל"). בקדיש זה מוספות על הקדיש הרגיל (הקרוי "חצי קדיש" ) שלוש פסקאות, שבסיום כל אחת מהן עונה הקהל אמן – "על ישראל ועל רבנן"; "יהא שלמא"; "עושה שלום". כיום קדיש דרבנן נאמר לאחר לימוד תורה בעיקר במקרים שבהם הלימוד נעשה בבית הכנסת בסמוך לתפילה. בהתאם לכך, הוא נאמר אף במהלך התפילה לאחר קטעים בעלי אופי לימודי הלקוחים מספרות התורה שבעל פה (פתח אליהו , קורבנות, פיטום הקטורת ועוד). בנוסף, בימינו קדיש זה נאמר בפי אבל בלבד, ואם אין אבל – מדלגים עליו, למעט במסורת תימן, שבה נאמר הקדיש בפי אחד מן הציבור ללא תלות באבלות. בנוסח הבלדי קדיש דרבנן כולל גם תוספת בגוף הקדיש בתחילתו "דעתיד לחדתא", ואף על פי שלא יועד מלכתחילה להיאמר בסוף התפילה, בנוסח הבלדי הוא נאמר רק שם ומשווה לסיום התפילה נימה מיוחדת, בזכות מילותיו השונות והשינוי הדק במקצבו ובנעימתו.
|
|
• יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא - יתגדל ויתקדש שמו הגדול. הנוסח מזכיר את תחילתה של ברכת גשמים הנזכרת בתלמוד הירושלמי: "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו" [=שאתה מפריד אותן זו מזו ולא מוריד עלינו מים בקילוח גדול שלא נוכל לעמוד בו] (ירושלמי ברכות, פ"ט ה"ב). • בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ - בעולם שברא כרצונו. • וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ - וימליך מלכותו. החוקרים מצביעים על קשר לשוני הדוק בין תחילת הקדיש (עד לשורה זו) לבין תפילה נוצרית ידועה וקדומה מאוד, דבר המצביע גם על עתיקותו של הקדיש. • וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ - ויצמיח ישועתו ויקרב את משיחו. משפט זה אינו נאמר בנוסח אשכנז ובנוסח יהודי איטליה. בנוסח תימן מוסיפים כאן את הבקשה "ויפרוק עמיה", שמשמעותה - ויפדה את עמו. • בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן ובְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל - בחייכם, וביומכם, ובחייהם של כל עם ישראל (כלומר, בזמן הזה ממש). • בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב - במהרה ובזמן קרוב. • וְאִמְרוּ אָמֵן - פניית אומר הקדיש לקהלו, להשיב אחריו באמירת 'אָמֵן'. למעשה, הקהל סומך לאמירת 'אָמֵן' גם את המשפט הבא, כפי שיבואר להלן. • יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא - יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. מיוסד על דברי דניאל: "עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא" [עונה דניאל ואומר: יהא שמו של האלהים מבורך מן העולם ועד העולם, שהחכמה והגבורה שלו היא] (דניאל ב, כ). ברכה מעין זו מופיעה במקרא גם בעברית, בספר תהלים: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (קיג, ב). משפט זה נאמר הן בפי אומר הקדיש, הן בפי הקהל, אך ייתכן שבמקורו הוא נחצה לשניים - תחילתו נאמרה בידי אומר(י) הקדיש, וסופו בפי הקהל, כפי שמעידה הזכרתו הקדומה ביותר של המנהג, במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים: "ומנין לאומרים 'יהא שמו הגדול מבורך', שעונים אחריהם 'לעולם ולעולמי עולמים'? שנאמר: 'הבו גדל לאלהינו' (דברים לב, ג)". הדרשה מבוססת על הפסוק המלא (שם): "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" - כלומר, כאשר אקרא בשם ה', הללו אותו (אך השוו לעומת זאת בבלי סוכה, לט ע"א). חז"ל הפליגו לדבר במעלת משפט זה, גרעינו של הקדיש, למשל באומרם: "העונה 'יהא שמיה רבא מברך', מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (בבלי ברכות, נז, א), וכן: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, קורעין לו גזר דינו" (בבלי שבת, קיט, ב). • יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל - מילים קרובות זו לזו שמשמעותן אחת - שבח האל ותפארתו (וראו נוסח הברכה מן הירושלמי שהובאה למעלה). • שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - שמו של הקדוש ברוך הוא. חלק מן העדות עונות כאן "אָמֵן", ואחרות - "בְּרִיךְ הוּא", בחזרה על דברי אומר הקדיש. • לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא - למעלה (יותר) מכל הברכות והשירות, השבחות והנחמות הנאמרות בעולם. המילה 'נֶחָמָתָא' [נחמות] מהדקת את הקשר בין תפילת קדיש כשלעצמה ובין שימושה אצל האבלים. נוסח הטור כולו, ובעיקר מטבע הלשון 'לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא', מזכיר את האמור בנחמיה: "וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (ט, ה). • יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא - פירוט הבקשות בפסקה זו מצטמצם ומתרחב בנוסחים השונים, וניכרת בה מגמת שליחי הציבור להוסיף תחנונים מליבם. • עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל - מי שמשכין שלום למעלה בעולמות העליונים, הוא ישכין שלום גם על הארץ, בקרב כל ישראל. למעשה, זו אינה אלא פרפראזה עברית על הנוסח הארמי שלפניה, ותוכנן זהה. |
| כותר |
קדיש דרבנן |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת;שבת |
| מועד התפילה |
מוסף |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא - יתגדל ויתקדש שמו הגדול. הנוסח מזכיר את תחילתה של ברכת גשמים הנזכרת בתלמוד הירושלמי: "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו" [=שאתה מפריד אותן זו מזו ולא מוריד עלינו מים בקילוח גדול שלא נוכל לעמוד בו] (ירושלמי ברכות, פ"ט ה"ב).
• בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ - בעולם שברא כרצונו.
• וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ - וימליך מלכותו. החוקרים מצביעים על קשר לשוני הדוק בין תחילת הקדיש (עד לשורה זו) לבין תפילה נוצרית ידועה וקדומה מאוד, דבר המצביע גם על עתיקותו של הקדיש.
• וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ - ויצמיח ישועתו ויקרב את משיחו. משפט זה אינו נאמר בנוסח אשכנז ובנוסח יהודי איטליה. בנוסח תימן מוסיפים כאן את הבקשה "ויפרוק עמיה", שמשמעותה - ויפדה את עמו.
• בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן ובְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל - בחייכם, וביומכם, ובחייהם של כל עם ישראל (כלומר, בזמן הזה ממש).
• בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב - במהרה ובזמן קרוב.
• וְאִמְרוּ אָמֵן - פניית אומר הקדיש לקהלו, להשיב אחריו באמירת 'אָמֵן'. למעשה, הקהל סומך לאמירת 'אָמֵן' גם את המשפט הבא, כפי שיבואר להלן.
• יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא - יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. מיוסד על דברי דניאל: "עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא" [עונה דניאל ואומר: יהא שמו של האלהים מבורך מן העולם ועד העולם, שהחכמה והגבורה שלו היא] (דניאל ב, כ). ברכה מעין זו מופיעה במקרא גם בעברית, בספר תהלים: "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (קיג, ב). משפט זה נאמר הן בפי אומר הקדיש, הן בפי הקהל, אך ייתכן שבמקורו הוא נחצה לשניים - תחילתו נאמרה בידי אומר(י) הקדיש, וסופו בפי הקהל, כפי שמעידה הזכרתו הקדומה ביותר של המנהג, במדרש ההלכה התנאי ספרי לדברים: "ומנין לאומרים 'יהא שמו הגדול מבורך', שעונים אחריהם 'לעולם ולעולמי עולמים'? שנאמר: 'הבו גדל לאלהינו' (דברים לב, ג)". הדרשה מבוססת על הפסוק המלא (שם): "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" - כלומר, כאשר אקרא בשם ה', הללו אותו (אך השוו לעומת זאת בבלי סוכה, לט ע"א). חז"ל הפליגו לדבר במעלת משפט זה, גרעינו של הקדיש, למשל באומרם: "העונה 'יהא שמיה רבא מברך', מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (בבלי ברכות, נז, א), וכן: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, קורעין לו גזר דינו" (בבלי שבת, קיט, ב).
• יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל - מילים קרובות זו לזו שמשמעותן אחת - שבח האל ותפארתו (וראו נוסח הברכה מן הירושלמי שהובאה למעלה).
• שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - שמו של הקדוש ברוך הוא. חלק מן העדות עונות כאן "אָמֵן", ואחרות - "בְּרִיךְ הוּא", בחזרה על דברי אומר הקדיש.
• לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא - למעלה (יותר) מכל הברכות והשירות, השבחות והנחמות הנאמרות בעולם. המילה 'נֶחָמָתָא' [נחמות] מהדקת את הקשר בין תפילת קדיש כשלעצמה ובין שימושה אצל האבלים. נוסח הטור כולו, ובעיקר מטבע הלשון 'לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא', מזכיר את האמור בנחמיה: "וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (ט, ה).
• יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא - פירוט הבקשות בפסקה זו מצטמצם ומתרחב בנוסחים השונים, וניכרת בה מגמת שליחי הציבור להוסיף תחנונים מליבם.
• עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל - מי שמשכין שלום למעלה בעולמות העליונים, הוא ישכין שלום גם על הארץ, בקרב כל ישראל. למעשה, זו אינה אלא פרפראזה עברית על הנוסח הארמי שלפניה, ותוכנן זהה.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
