|
לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־ה' וְכָל־קְרָבַי אֶת־שֵׁם קָדְשׁוֹ׃ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־ה' וְאַל־תִּשְׁכְּחִי כָּל־גְּמוּלָיו׃ הַסֹּלֵחַ לְכָל־עֲוֺנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל־תַּחֲלֻאָיְכִי׃ הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים׃ הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי׃ עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה' וּמִשְׁפָּטִים לְכָל־עֲשׁוּקִים׃ יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו׃ רַחוּם וְחַנּוּן ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חָסֶד׃ לֹא־לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר׃ לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֺנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ׃ כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל־יְרֵאָיו׃ כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת־פְּשָׁעֵינוּ׃ כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים רִחַם ה' עַל־יְרֵאָיו׃ כִּי־הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי־עָפָר אֲנָחְנוּ׃ אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ׃ כִּי רוּחַ עָבְרָה־בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא־יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׃ וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם עַל־יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים׃ לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם׃ ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׃ בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ׃ בָּרֲכוּ ה' כָּל־צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ׃ בָּרֲכוּ ה' כָּל־מַעֲשָׂיו בְּכָל־מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־ה'׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
• (א) לְדָוִד, בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה', וְכָל קְרָבַי, מה שבתוכי יברכו אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. (ב) בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה', וְאַל תִּשְׁכְּחִי את כָּל גְּמוּלָיו, חסדיו וטובותיו שגמל אתך. (ג) הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי, עוונך, הָרֹפֵא, המרפא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי, חולייך, הן חוליי הנפש והן חוליי הגוף. (ד) הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת, משאול, ממוות את חַיָּיְכִי, חייך, הַמְעַטְּרֵכִי, המקיף אותך בחֶסֶד וְרַחֲמִים. (ה) הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב את עֶדְיֵךְ, גופך. תִּתְחַדֵּשׁ, יתחדשו כַּנֶּשֶׁר, המאריך ימים ושומר את כוחו, נְעוּרָיְכִי, נעורייך. משבחו של ה' ביחס לנפשו וגופו פונה דוד אל היבט כללי יותר של שבחי ה': (ו) עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה' וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים. בסופו של דבר ה' ישפוט ויציל אותם מיד עושקיהם. ולכך יש אישוש היסטורי: (ז) שהרי ה' יוֹדִיעַ, הראה את דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה בפועל בהצילוֹ את ישראל מכל צרה, ולִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הוא מראה את עֲלִילוֹתָיו, מעשי הנסים מיציאת מצרים ואילך. (ח) רַחוּם וְחַנּוּן ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד, מידות הרחמים שה' הודיע למשה בעת שהתגלה לו בנקרת הצור.[1] (ט) על כן גם אם לפי שעה אנחנו נתונים בצרה, הרי לֹא לָנֶצַח יָרִיב ה' אתנו, וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר, ישמור, יזכור לנו את חטאינו. (י) לֹא כפי שמגיע לנו על חֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ, וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ, (יא) כִּי, אלא כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל מה שמגיע לירֵאָיו. (יב) כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ, מאתנו אֶת פְּשָׁעֵינוּ, וכבר אין הם נזכרים לגבינו. (יג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו. לא מצדקתנו נובעים רחמיו, אלא מחולשתנו. (יד) כִּי הוּא יָדַע עד כמה יִצְרֵנוּ מסיט אותנו מן הדרך הטובה, והוא זָכוּר, זוכר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ ביסודנו. כיוון שהאדם בא מן העפר, אין לצפות ממנו שלא ייכשל. (טו) אֱנוֹשׁ, אדם - כֶּחָצִיר יָמָיו. הוא צומח ונובל תוך זמן קצר. כְּצִיץ, כמו פרח הַשָֹּדֶה כֵּן יָצִיץ, יפרח. וכשם שקצרים ימי הפרח, כך חולפים ימי אדם. (טז) כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ - בציץ ומייבשת אותו - וְאֵינֶנּוּ, וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. לא נותר מן הצמח המת כל סימן היכר במקומו. (יז) ולעומת עראיות האדם חֶסֶד ה' הוא מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, לנצח עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ עומדת גם לִבְנֵי בָנִים, (יח) לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו, מצוותיו לַעֲשׂוֹתָם. (יט) ה', ששלטונו מוחלט, בַּשָּׁמַיִם, מעל לעולם הֵכִין כִּסְאוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל - בכל חלק מחלקי המציאות מָשָׁלָה. את המזמור חותמות קריאות של המשורר לברך את ה': (כ) בָּרְכוּ את ה', מַלְאָכָיו, המסוגלים לברך אותו בעצמה יתרה, שהרי הם גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, שליחיו ומשרתיו, וכל תכלית קיומם היא לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ ולציית לו. (כא) בָּרְכוּ את ה', כָּל צְבָאָיו, מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, כלל ברואי העולם, מן העליונים ביותר ועד לתחתונים שבכולם. (כב) בָּרְכוּ את ה', כָּל מַעֲשָׂיו, יצוריו ובריותיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, ביקום כולו. ולבסוף חוזר המשורר לנקודת הראשית, וקורא לנפשו הפרטית להצטרף לתהילה הכללית: בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה'.
[1] שמות לד,ו.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים קג: לדוד ברכי נפשי את ה' |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) לְדָוִד,
בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה', וְכָל קְרָבַי, מה שבתוכי יברכו אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.
(ב) בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה', וְאַל תִּשְׁכְּחִי את כָּל גְּמוּלָיו, חסדיו וטובותיו שגמל אתך.
(ג) הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי, עוונך,
הָרֹפֵא, המרפא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי, חולייך, הן חוליי הנפש והן חוליי הגוף.
(ד) הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת, משאול, ממוות את חַיָּיְכִי, חייך,
הַמְעַטְּרֵכִי, המקיף אותך בחֶסֶד וְרַחֲמִים.
(ה) הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב את עֶדְיֵךְ, גופך. תִּתְחַדֵּשׁ, יתחדשו כַּנֶּשֶׁר, המאריך ימים ושומר את כוחו, נְעוּרָיְכִי, נעורייך.
משבחו של ה' ביחס לנפשו וגופו פונה דוד אל היבט כללי יותר של שבחי ה': (ו) עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה' וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים. בסופו של דבר ה' ישפוט ויציל אותם מיד עושקיהם. ולכך יש אישוש היסטורי: (ז) שהרי ה' יוֹדִיעַ, הראה את דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה בפועל בהצילוֹ את ישראל מכל צרה, ולִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הוא מראה את עֲלִילוֹתָיו, מעשי הנסים מיציאת מצרים ואילך. (ח) רַחוּם וְחַנּוּן ה', אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד, מידות הרחמים שה' הודיע למשה בעת שהתגלה לו בנקרת הצור.[1]
(ט) על כן גם אם לפי שעה אנחנו נתונים בצרה, הרי לֹא לָנֶצַח יָרִיב ה' אתנו, וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר, ישמור, יזכור לנו את חטאינו.
(י) לֹא כפי שמגיע לנו על חֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ, וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ,
(יא) כִּי, אלא כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל מה שמגיע לירֵאָיו.
(יב) כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ, מאתנו אֶת פְּשָׁעֵינוּ, וכבר אין הם נזכרים לגבינו.
(יג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו.
לא מצדקתנו נובעים רחמיו, אלא מחולשתנו. (יד) כִּי הוּא יָדַע עד כמה יִצְרֵנוּ מסיט אותנו מן הדרך הטובה, והוא זָכוּר, זוכר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ ביסודנו. כיוון שהאדם בא מן העפר, אין לצפות ממנו שלא ייכשל. (טו) אֱנוֹשׁ, אדם - כֶּחָצִיר יָמָיו. הוא צומח ונובל תוך זמן קצר. כְּצִיץ, כמו פרח הַשָֹּדֶה כֵּן יָצִיץ, יפרח. וכשם שקצרים ימי הפרח, כך חולפים ימי אדם. (טז) כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ - בציץ ומייבשת אותו - וְאֵינֶנּוּ, וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. לא נותר מן הצמח המת כל סימן היכר במקומו.
(יז) ולעומת עראיות האדם חֶסֶד ה' הוא מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, לנצח עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ עומדת גם לִבְנֵי בָנִים, (יח) לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו, מצוותיו לַעֲשׂוֹתָם. (יט) ה', ששלטונו מוחלט, בַּשָּׁמַיִם, מעל לעולם הֵכִין כִּסְאוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל - בכל חלק מחלקי המציאות מָשָׁלָה.
את המזמור חותמות קריאות של המשורר לברך את ה': (כ) בָּרְכוּ את ה', מַלְאָכָיו, המסוגלים לברך אותו בעצמה יתרה, שהרי הם גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, שליחיו ומשרתיו, וכל תכלית קיומם היא לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ ולציית לו.
(כא) בָּרְכוּ את ה', כָּל צְבָאָיו, מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, כלל ברואי העולם, מן העליונים ביותר ועד לתחתונים שבכולם.
(כב) בָּרְכוּ את ה', כָּל מַעֲשָׂיו, יצוריו ובריותיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, ביקום כולו.
ולבסוף חוזר המשורר לנקודת הראשית, וקורא לנפשו הפרטית להצטרף לתהילה הכללית: בָּרְכִי, נַפְשִׁי, אֶת ה'.
[1] שמות לד,ו.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
