צ'י-גונג

צ'י קונג או צ'י גונג (בסינית: 气功, מסורתית: 氣功, פין-יין: Qì Gōng) היא אמנות גוף הוליסטית המבוססת על תרגילים פסיכופיזיים, המשלבת יציבה, תנועה, נשימה ומדיטציה כדי לקדם בריאות, רוחניות, איכות חיים וכן מיומנות לחימה. אמנות גוף זו מסווגת במערב כחלק מהרפואה האלטרנטיבית. היא פותחה במאה השנייה לספירה על ידי חווא טו, רופאו של הקיסר הסיני באותה תקופה. משמעות המילה צ'י היא "אנרגיית החיים הזורמת בגוף". משמעות המילה קונג היא עבודה, טיפוח או כישרון. צירוף המילים צ'י קונג משמעו תרגילי אנרגיה שמטרתם הזרמת אנרגיית החיים הפנימית של הגוף, איזונה והמרצתה. ניתן לפרש את המילה "קונג" גם כשליטה, כלומר "שליטה באנרגיה הנעה בגופנו". צ'י קונג יכול לכלול ביצוע תבנית תנועה עם מגוון רחב מאוד של תנועות, תנועות בודדות ועיסויים עצמיים. הצ'י קונג, כשיטת מדיטציה בתנועה, מבוצע בדרך כלל בתנועות רכות, עגולות ונמתחות במקצבים איטיים ומהירים. נהוג לבצעו בעמידה, בזמן עבודה, בישיבה או בשכיבה, תוך שימוש בטכניקות נשימה מיוחדות, שמטרתן, על פי הצ'י קונג, לאפשר לגוף לאסוף את סוגי האנרגיות שבו, למקדן או לפזרן. הצ'י קונג מכוון לשליטה והזנת הגוף בצ'י באמצעות חזרה מתמדת על תרגילי נשימה מבוקרת ותרגילי ריכוז מחשבה. הוא מתמקד בשליטה בנשימה, מתוך תפיסה שמערכת הנשימה היא הנשלטת ביותר מבין השרירים הבלתי רצוניים, ובכך מהווה גשר לשליטה במערכות הלא-רצוניות. בעת תרגול צ'י קונג המתרגל מנסה לדמיין את הנשימה כמשאבה, כאשר מרכז הכובד של הגוף (באזור הטבור) משמש כמפוח, ממנו מונע הצ'י לאחר הרפיית כל הגוף. לפי הצ'י קונג, איזון חמשת הריגושים (פחד, כעס, להט, דאגה ועצב), והכנסתם לפעולה מבוקרת, משפיעים על הרגעת העצבים, על תפקוד מערכת הנשימה, על קצב זרימת הדם ועל חילוף החומרים. התרגילים אמורים לגרות את פעולת הקיבה, להאיץ הפרשת מיצי קיבה ולהאיץ את המטבוליזם בגוף, לכן הם נתפסים כתרגילי הרזיה. אחת משיטות הצ'יגונג היא ה"פאלון גונג" או "פאלון דאפא". שיטות צ'יגונג הן שיטות סיניות מסורתיות המתרכזות בנפש, ברוח ובגוף ומתרגלים אותן באמצעות תנועות מדיטטיביות, איטיות ועדינות. שיטות צ'יגונג היו נפוצות מאוד בסין ובאסיה במשך כל ההיסטוריה. במקור נקראו השיטות הללו "טיפוח-תרגול" והן כללו במקור גם מערכת של תרגילים וגם הוראה של עקרונות מוסר ומעלות טובות.