אתלרד ה-2, מלך אנגליה, 968?-1016

אתלרד השני, המכונה "עצת בּוֹשֶת" (בלטינית: Ethelredus II, באנגלית עתיקה: Æðelred, באנגלית מודרנית: Æthelred the Unready; ‏966 לערך – 23 באפריל 1016) היה מלך אנגליה בשנים 979–1013 ומשנת 1014 ועד מותו. בין שתי תקופות שלטונו מלך באנגליה סוון, מלך דנמרק. אתלרד היה בנו של אדגר, מלך אנגליה, מאשתו השנייה אלפרידה, ועלה לשלטון לאחר שאחיו-למחצה, אדוארד המרטיר, נרצח בידי אנשי אמו של אתלרד, שחפצה להושיב את בנה על כס המלכות. לאחר מספר עשורים של שקט ושלום נאלץ אתלרד להילחם בפולשים הויקינגים, ששבו להטריד את אנגליה. בשנת 991 הוא נלחם נגד אולאף טריגווסון, מלך נורווגיה, שהביא עמו את הצבא הפולש הגדול ביותר שפלש לאנגליה במאה השנים שקדמו לו. אתלרד אמנם הפסיד מול צבאו של אולאף, אך הצליח להגיע עמו להסכם שנטה לטובתו, משום שאולאף נאלץ לשוב ולהגן על נורווגיה. גם לאחר פלישה זו התרחשו פלישות ויקינגיות נוספות לאנגליה, אשר חלק נכבד מהן הדף אתלרד לא בכוח הזרוע כי אם בתשלומי כסף, שנקראו "דנגלד". ייתכן שחולשתו זו כנגד הפולשים הוויקינגים היא אשר הקנתה לו את תדמיתו הרעה בספרי ההיסטוריה, המציירים אותו כאדם חלש אשר מוטט את אנגליה. בשנת 1013 פלש לאנגליה סוון מלך דנמרק. אתלרד נמלט יחד עם שני בניו לנורמנדיה, מולדתה של אשתו אֶמָּה, וחזר רק עם מותו של סווין בשנת 1014. אז שב למלוך ושלט באנגליה שנתיים נוספות, עד למותו בשנת 1016. יורשו על הכס היה בנו, אדמונד השני, אשר מלך מספר חודשים והובס בקרב מול קאנוט הגדול מלך דנמרק, בנו של סוון. אתלרד מתואר לרוב כאיש חלש אשר דרדר את ממלכת אנגליה לשפל חסר תקדים ולדעיכה נמרצת עד למהלומת המחץ שהנחיתו עליהם הדנים בשנים מאוחרות יותר. הוא נחשב כרועצה של אנגליה, אך תיאור זה אינו מדויק. הוא ערך רפורמות שיפור נרחבות במערכת המנהלית האנגלית והכניס את מוסד השריפות (Sheriff); כמו כן, על פי כמות המתכות היקרות במטבעות מתקופתו ניתן לראות כי תקופת שלטונו הייתה תקופה של פריחה כלכלית. משמעות כינויו- Unræd, איננה "בלתי נכון" כפי שהועבר לאנגלית מודרנית כ-Unready, כי אם "(זה המקבל) עצה רעה". זהו אולי משחק מילים מכוון על שמו אתלרד, שמשמעותו "בעל תושייה" (כלומר, המקבל עצה טובה). הכינוי נולד מאוחר יותר ותועד לראשונה במאה ה-13, מאתיים שנה לאחר מותו.