מדדי מניות

מדד ניירות ערך הוא מדד המשקף את רמת המחירים הממוצעת של קבוצות מסוימות או ענפים מסוימים של ניירות ערך הנסחרים בבורסה לניירות ערך. המדד מחושב מתוך מחירי ניירות הערך, בדרך כלל על ידי חישוב ערכם המשוקלל. המדד משמש משקיעים הן להערכת רמת המחירים של ענף או קבוצה מסוימים, והן כבסיס להערכת ביצועים (Benchmark) למדידת ביצועים של תיקי השקעות ולהשוואה של ביצועים אלה ברמה יומית, חודשית, שנתית או רב-שנתית. מדדי ניירות ערך העיקריים הם מדדי מניות ומדדי איגרות חוב. מדדי מניות בולטים בעולם הם מדד דאו ג'ונס ומדד נאסד"ק בארצות הברית, מדד ניקיי ביפן, מדד דאקס בגרמניה, ומדד הנג סאנג בהונג קונג. קביעת המשקל של כל נייר ערך משתנה ממדד למדד: במדד דאו ג'ונס המניות השונות משוקללות לפי מחיריהן, וכך יכולה להיווצר הטיה לטובת מניות בעלות מחיר גבוה. במדדים אחרים משוקלל בדרך כלל שווי שוק של כל מניה ומניה, ובמדדים מסוימים נלקחת בחשבון רק "הסחורה הצפה" באותן מניות, כלומר רק המניות שנמצאות בידי הציבור ונסחרות בבורסה ללא הכללת מניות שמוחזקות על ידי בעלי השליטה בחברה. כיוון שניירות ערך מחלקים למחזיקיהם דיבידנדים או ריבית, נהוגות במדדים שתי גישות לצעד זה: מדד מחיר, המתעלם מהדיבידנדים המחולקים, כך שחלוקת דיבידנד, המורידה את שער נייר הערך, מורידה גם את המדד. מדד השקעה או מדד תשואה כוללת, המניח שהדיבידנדים המחולקים הושקעו מחדש בניירות הערך שבמדד. כתוצאה מכך המדד אינו יורד כאשר ישנה חלוקה של דיבידנד. מכשירי השקעה רבים, כמו קרנות נאמנות ותעודות סל, מנסים לחקות את מדדי ניירות הערך, דהיינו להניב תשואה דומה למדדים, ובאותה רמת סיכון. כלי השקעה אלה פופולריים בקרב משקיעים שרמות הידע, הניסיון או הזמן שהם יכולים להקצות לניהול תיק ההשקעות אינן גבוהות. לעומתם, יש מכשירי השקעה שמתיימרים להכות את המדד הרלוונטי. הפופולריות של המדדים יוצרת עניין גם במכשירי השקעה נגזרים עליהם, כמו אופציות וחוזים עתידיים.