שביתה כללית, בריטניה, 1926

השביתה הכללית של שנת 1926 בבריטניה הייתה אחת השביתות החשובות במדינה זו. השביתה ארכה תשעה ימים - בין 3 במאי ו-12 במאי 1926 בניסיון (שכשל) לכפות על הממשלה למנוע קיצוצים בשכר העובדים והרעת התנאים לעובדי מכרות הפחם במדינה. ברקע לשביתה, המיתון ממנו סבלה תעשיית כריית הפחם הבריטית ב-1925 שנגרמה מחמישה גורמים עיקריים: מלחמת העולם הראשונה - צריכת הפחם הבריטית עלתה והבריטים ייצאו פחות למדינות אחרות, אשר פנו לשווקים מתחרים. במיוחד נפגע הייצוא לארצות הברית, גרמניה ופולין. ירידה בתפוקת הפחם. ירידה עולמית במחירי הפחם הנובעת בין היתר מ"תוכנית דוז", במסגרתה יכלה גרמניה לייצא פחם ב"חינם" לאיטליה ולצרפת כתחליף לפיצויים אותם הייתה צריכה לשלם אחרי מלחמת העולם הראשונה. מדיניות תקן הזהב שהחזיר וינסטון צ'רצ'יל ב-1925: היא הפכה את הלירה שטרלינג למטבע חזק מדי לשם ייצוא סחורות בריטיות והעלתה את שיעור הריבית באופן שפגע בכל העסקים במדינה. בעלי המכרות רצו להפיק רווחים גם במצב של אי יציבות כלכלית - זאת באמצעות הורדות בשכר הפועלים ואפשרות לכפיית שעות עבודה נוספות עליהם.