ברכת "סלח לנו" או "סליחה", כפי שכינוה חז"ל, היא הברכה השישית בתפילת עמידה של חול, והשלישית בחטיבת הבקשות. היא מופיעה לאחר ברכת "הרוצה בתשובה", כפי שהסביר התלמוד הירושלמי: "רצית תשובתנו – סלח לנו" (ירושלמי ברכות פרק ב, הלכה ד). התלמוד הבבלי (מגילה יז, ע"ב) לומד מן הפסוק "ולבבו יבין ושב ורפא לו" (ישעיה ו, י) את סדר הברכות "חונן הדעת "ו"תשובה". לפיכך מתבקש לכאורה שהברכה הבאה תהיה דווקא ברכת הרפואה, בהתאם להמשך הפסוק, ולא ברכת הסליחה. כדי לנמק את מיקומה של ברכת הסליחה, מסבירה הגמרא שהרפואה שעליה מדבר הפסוק אינה הרפואה במשמעותה הפשוטה: "ההוא לאו רפואה דתחלואים היא, אלא רפואה דסליחה היא". עולה מכך רעיון מעניין שלפיו הסליחה היא מעין רפואה: כפי שהגוף נרפא ממחלה או מפציעה, כך הנפש נרפאת מן החטאים. בכל מסורות הנוסח כוללת הברכה שלושה מרכיבים: שני משפטים מקבילים שעניינם סליחה ומחילה על חטאים ופשעים, ומשפט נוסף ובו נימוק ודרישה שמושתתים על לשון הפסוק (בנוסחי עדות המזרח, תימן ואיטליה) או על לשון תפילה קדומה (נוסח אשכנז). יש הטוענים שנוסח ארץ ישראל ("סלח לנו אבינו כי חטאנו לך, מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך, כי רבים רחמיך. ברוך אתה ה' המרבה לסלוח"), נוצר בהשפעת לשון המקרא או קטעי סליחות מוקדמים לאחר גיבושה הראשוני של הברכה (בעבר אף נהגו להוסיף בברכה זו את הסליחות בימי התעניות). ניתן לראות בגרסה זו של הברכה ניסיון לאופי תקיף ותובעני פחות, שבו הדרישה הכפולה "סלח לנו אבינו – מחל לנו מלכנו" מוחלפת בבקשה "מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך, כי רבים רחמיך". ברכת הסליחה מיוחדת בכך שבחלק מן המסורות נלווית לה מחווה גופנית – נהוג להכות ביד ימין על צדו השמאלי של החזה כנגד הלב בזמן אמירת המילים "חטאנו" ו"פשענו". הכאה זו מזכירה את אופן אמירת הווידוי, והיא מגלמת וממחישה את הצער על החטא שכרוך בבקשת הסליחה (ייתכן גם שמדובר במעין תזכורת למלקות ולעונשים החמורים שנהגו בעבר). למבוא לתפילת העמידה
|