יצחק צבי אטינגר והניה אטינגר לבית רוזנטל, הורי פנינה סופר, ילידי ירושלים שנולדו בעשור הראשון של המאה ה-20 למשפחות מהישוב הישן בירושלים. שניהם נולדו בשכונות שמחוץ לחומה לשם עברו הוריהם, סביה וסבותיה של בעלת האוסף, מהעיר העתיקה. יצחק צבי אטינגר נולד בשכונת "משכנות" הסמוכה לאוהל משה, כיום במתחם שכונת "נחלאות". סבו וסבתו של יצחק צבי מצד אמו היו משה וסימה ריבלין התגוררו בשכונת "שערי חסד". הניה לבית רוזנטל נולדה בשכונת ימין משה. אביה, רבי ישראל משה רוזנטל, יליד 1868, היה מהראשונים שיצאו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים בסוף המאה ה-19 וקבע את מגוריו בשכונת ימין משה. יצחק צבי והניה אטינגר נשאו בשנת 1926 והצטרפו לקבוצה חלוצית שיישבו גבעת טרשים שנודעה בשם שכונת "קריית שמואל", על שמו של שמואל סלאנט רבה של ירושלים כאז, בין שכונת רחביה לשכונת טלביה. ביתם של יצחק צבי והניה היה בין חמשת הבתים הראשונים של השכונה והבית הראשון ברחוב שנקרא לימים רחוב הרב ברלין. המעבר לשכונה חדשה מרוחקת ושוממה לא היה קל וזמן קצר לאחר שעברו לביתם החדש איבדו את תינוקם בן החצי שנה בשל קושי להגיע לרופא. בתי השכונה ויושביהם סבלו קשות בפרעות תרפ"ט וחלק אף נטשו מאחר ולא עמדו בקשיים. הזוג אטינגר נשאר והפך להיות מראשי הקהילה שקמה שם. יצחק צבי היה ממייסדי בית הכנסת "אהל רבקה" שהוקם בשנת 1933. תקיעת השופר השבועית שלו בפתח ביתו אשר בישרה את כניסת השבת, זכורה עד היום לזקני השכונה. על אף שהיה תלמיד חכם סירב יצחק צבי אטינגר להתפרנס מכספי "החלוקה" וכל ימיו עבד בעבודות שונות. עד מלחמת העצמאות עבד כחלבן בחלוקת חלב . רכוב על אופניו חבוש מגבעת שחורה ומעיל ארוך ושני כדי חלב תלויים מלפנים. בארון הספרים שלו אפשר היה למצוא ספרי קודש לצד ספרות כללית, מזיגה של ליטאים וחסידים עם ציונות ואהבת הארץ. עם המעבר לשכונה החדשה עברו הזוג אטינגר משימוש בשפת היידיש לשפה העברית, עליה חנכו את שבעת ילדיהם: דב אטינגר, שרה לוברבוים, סימה אודסר, אסתר בוגרד, מרים אלסברג, אהרון אטינגר ופנינה סופר. גם החינוך הלך והשתנה. הילדים הגדולים למדו בתלמוד תורה ובבית יעקב והצעירים יותר כבר למדו בבתי ספר מזרם הממלכתי-דתי ובאוניברסיטה העברית. כבר בראשית שנות ה-40 היה בבית יצחק צבי והניה אטינגר רדיו והיה הרדיו הראשון בשכונת קריית שמואל. כל מי שרצה להתעדכן במה שקורה, בעיקר בחדשות ממלחמת העולם השנייה ומרדיו המחתרות, היה מתאסף מתחת לחלון החדר בו היה הרדיו כדי לשמוע בצמא מה קורה. לפני קום המדינה יצחק צבי היה מקושר למחתרות אצ"ל ולח"י וכגבאי בית הכנסת הרשה להם להחביא נשק ב"סליק" בתוך בית הכנסת. הבן הבכור, דב, גוייס לצבא במלחמת העצמאות והשתתף בקרבות על הקסטל ועל מוצא. בעת מלחמת העצמאות בית אטינגר עמד חשוף למול עמדה ערבית שהייתה על "גבעת שהין" שבשכונת קטמון השכנה וסבל מצליפות כדורים שהומטרו עליהם. בזמן מלחמת ששת הימים (1967) עברו על המשפחה ימים מלאי דאגה כאשר הבן אהרון נפצע קשה בקרב על ירושלים והיה מאושפז תקופה ממושכת. בני משפחת אטינגר תרמו כל אחד בתחומו לחברה ולמדינה. דב הבכור עבד בתנובה, שרה ואסתר היו אחיות, סימה הייתה תופרת מקצועית ועבדה בעיריית ירושלים, מרים בחרה להיות אשת חינוך ומורה, אהרון היה כימאי ועבד במשרד המסחר והתעשייה וב"כימיכלים לישראל" ופנינה הכלכלנית עבדה שנים רבות במשרד האוצר ומשרד ראש הממשלה. בשנת 1982 קיבל יצחק צבי אטינגר את התואר "יקיר ירושלים" על פועלו בבנין העיר. בשנת 1990, 5 שנים לאחר פטירתו, הונצח שמו על ידי עירית ירושלים כאשר מעלה המדרגות בין רחוב הרב ברלין לרחוב חרל"פ נקראו "מעלות יצחק צבי אטינגר". האוסף הוא מאלבומה האישי של פנינה סופר, הבת הצעירה לבית אטינגר, אך יש בו ייצוג להורים, לאחים ולמשפחה המורחבת.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
