משפחת בולקינד (בולקין) אלחנן (גרינברג) בולקינד (בולקין) נולד בעיר ביאליסטוק בפלך גרודנה שברוסיה בשנת 1834. אביו היה אברהם דוד גרינברג. כדי שלא יגוייס לצבא, מאחר שבנים יחידים היו אז פטורים משרות צבאי ולאלחנן היו כבר אחים, הוא נרשם כבנו המאומץ של קרוב חשוך בנים ששם משפחתו היה בולקין. אלחנן קיבל חינוך תורני ולמד בישיבת הרב מרדכי גימפל יפה ברוז'ינוי יחד עם יחיאל מיכל פינס. כשגדל החל לעסוק בתעשייה ובמסחר אריגים. אלחנן נשא לאישה את רבקה (בולנטשוק) בת משה הכהן מצ'יק מסלונים שברוסיה, אף היא בפלך גרודנה, רוסיה (ילידת 1836). לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: שמואל (רוקח בקוויבק שבקנדה), שלמה (חקלאי בראשון לציון), גיטל (אשת חיים-גרשון קסובסקי) וחנה (אשת צבי שפינר). כשהחלה פעילותה של תנועת 'חיבת ציון' הצטרף אלחנן לפעילות זו. הוא עלה לארץ ישראל ב-1882, במסגרת העלייה הראשונה בקבוצת 'הביאליסטוקאים'. השלטון העות'מאני סרב להכניסם לארץ ישראל, לכן אלחנן ובנו הבכור יעקב ירדו לחוף בנמל יפו בהיחבא. רעייתו רבקה לבית בולנטשוק ושלושת ילדיהם הנוספים הועברו יחד עם יתר נוסעי האונייה לביירות שבלבנון. בהמשך, רבקה והילדים הצטרפו אל אביהם ואחיהם הבכורה בדרך חוקית. לעלייתם ארצה סייע יהושע שטמפפר, איש פתח תקווה. שטמפפר הגיע לביירות ובטענה כי מדובר בבני משפחתו שלו, קיבל אישור חוקי לכניסתם לארץ ישראל. משפחת בולקינד התיישבה תחילה ביפו ופתח תקווה ולאחר מכן ביהודיה (יהוד). רבקה סייעה לבעלה בהקמת תעשיית טווייה ואריגה. אלחנן היה מייסד ומנהל בית החרושת לטקסטיל "אריג עברי" ביישוב יהודיה. הוא עסק בעיקר באריגת צמר והיה בעל מפעל לייצור טליתות וקפטנים ליהודים ועבאיות לערבים. את הצמר היה קונה מכפרים ערביים ומבדואים. לאחר שהתרבו קשיי הפרנסה עברה המשפחה להתגורר בראשון לציון (1988), ואלחנן החל לעבוד ביקב. בהמשך רכש אדמה, הביא לראשון לציון את הגג ואת חלקי העץ של ביתו ביהודיה. הקמת הגג תחילה איפשרה קבלת אישור לבית 'מוגמר', לפי חוקי השלטון העות'מאני (הקירות הושלמו רק בהמשך). אלחנן המשיך לעבוד ביקב, אך יום אחד נפל ונפצע, ונאלץ לחדול מהעבודה. אלחנן בולקינד (בולקין) נפטר בשנת 1905 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. רעייתו רבקה המשיכה לעבוד במושבה ראשון לציון ונפטרה בשנת 1940. משפחת קסובסקי (KASSOWSKY) חיים גרשון קסובסקי נולד בעיר דרוהיצין שבפולין בשנת 1869 להוריו יצחק-איזיק וציפורה. הוא עלה לארץ ישראל בגיל 17 באונייה הרוסית "צרציה", והתיישב תחילה בירושלים. בהמשך עבר לפתח תקווה יחד עם קבוצה בת חמישה אנשים, שהיו חלוצי הפועלים במושבה. הוא נישא לטובה גיטל, בתם של אלחנן ורבקה בולקינד (בולקין), והם התגוררו בפתח תקווה. חיים-גרשון התמחה בהרכבת זנים של פרי הדר והיה מומחה לנטיעת מטעי שקדים וכרמי ענבים. יחד עם גינצבורג ופסקל, הוא ניהל את הפרדס והכרם על אדמת בילינסון. נוסף לכך, היה חבר בוועד המושבה בין השנים 1902 ל- 1930 לסירוגין. בשנת 1907 היה שותף ב'מרד' הצעירים במושבה נגד ה'זקנים'. הם נאבקו לשינוי שיטות החינוך לשמירת הבריאות ולליברליזציה של הנהגת המושבה. חיים-גרשון נפטר בשנת 1947. לחיים ולגיטל נולדו ארבעה ילדים: יצחק, ציפורה (לימים פלטניק) ואחותה התאומה אסתר (לימים נישאה לצבי דויד), ומרדכי. יצחק קסובסקי, הבן הבכור, נולד בשנת 1897. הוא למד במחזורים הראשונים של בית הספר פיק"א, ועבד ביקב של ראשון לציון. בהמשך היה סוכן של המושבות בדמשק, ודאג לייצוא שקדים וענבים מכרמי פתח תקווה וראשון לציון. בשנות השלושים (של המאה העשרים) הקים חברה לשיווק תוצרת הקיבוצים ולייבוא מוצרי מזון אל ארץ ישראל, בשם 'יצחק קסובסקי ושות''. יצחק היה גם ממייסדי 'לשכת המסחר' בתל אביב, ושל 'קופת-עם'. יצחק נישא לזיוה (זלדה) לבית אלישביץ, ילידת ליטא. לזוג נולדו שני ילדים: אלחנן אבידור (קסובסקי), יליד 1932 (לימים, יו"ר יד מאיר וצינה דיזינגוף ויו"ר אגודת בני תל-אביב-יפו לדורותיהם); ובת בשם אילנה (לימים, זוהר), ילידת 1936, אשת חינוך ופעילה חברתית. התמונות באלבום הועברו לארכיון התמונות של יד יצחק בן-צבי באמצעות אילנה זוהר לבית קוסובסקי.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
